ספר יפה המתאר חייה של משפחה
כאשר האם מתמודדת עם בעית של אובדן הזיכרון של בעלה.
החוט העובר לאורך הספר הוא בשינויים שעוברות הדמויות במימוש העצמי של אהבה קמאית שמתעוררת בתוך מהלכו של קשר עם אחר

אם המשפחה פוגשת מכר מהעבר ומתעוררת אצלה האהבה אליו תוך שהיא חשה יסורי מצפון בהיותה נשואה
דמות נוספת היא הבת שהיתה בקשר עם בחור שלא התקבל בברכה ע"י האם והיא פעלה נמרצות על מנת שהקשר לא יתקיים. מנגד האב הביע דעתו שאין להתערב בבחירתה. בסופו של עניין הבת הכירה גבר אחר וחיה איתו בחו"ל.אולם כעבור שנים בבואה לבקר את הוריה מצאה עצמה בכמיהה להחזיר את האהבה הראשונה וכך אירע וקרה.

המסר העולה מהספר שאהבות ראשונות שלא זכו
למיצוי מושלם בבא העת,בתקופת משבר בקשר הקיים, הם חוזרות ומתעוררות וכמו מבקשות להחזיר עטרה ליושנה.
נקודה נוספת למחשבה והרהור עולה בסיום הסיפור, לאחר פטירת האב, האם מגלה לתדהמתה כי בעלה לא שמר לה אמונים ואף הצליח להסתיר ממנה עובדה הקשורה לכך. גילוי זה מבליט את הניגוד החריף בין נקיפות המצפון שהיו לאישה בנוגע לקשר שקיימה במהלך הנישואין לבין שלוות הנפש של האב שכלל לא הוטרד מכך.

הספר כתוב בשפה קלילה ונעימה

משנתו של הרמב"ם מציבה אתגר אינטלקטואלי לפיענוח תפיסותיו ועמדותיו
דומה שאין היבט או צד שלא נחקרו במשנתו של הרמב"ם ואף על פי כן
נוע תנוע תנועת הכתיבה אודות משנתו,ותמיד יש טעם וענין להתוודע לצדדים נוספים בהגותו של הרמב"ם.
הספר של ד"ר מאיר בוזגלו מבקש להנהיר את הרמב"ם מתוך שימת לב והתייחסות לסוגיות אקטואליות
כגון המשמעות של תלמוד תורה, היחס לעמים אחרים, גאולה, ועוד.

לקוראים נכונה הזדמנות לגלות שמשנת הרמב"ם מציעה גישה שונה ומיוחדת ממה שמוכר ורגילים לחשוב
על הנושאים הללו. כך למשל לפי הרמב"ם תלמוד תורה אינו מצטמצם ללימוד חומש והלכות, אלא גם
לימודי המדע והפילוסופיה הם חלק בלתי נפרד מתלמוד תורה.מכאן מתקבלת ההשלכה לסוגיית
לימודי הליבה שמהדהדת בימינו. אם כן זוהי החשיבות של ספר זה שמציע קריאה אקטואלית
דרך משקפיו של הרמב"ם, בכתיבה בהירה וקולחת, שאינה פוגמת באיכות המסר

במוקד הספר עומדת דמותו של סגן צעיר שפוגש צעירה נכה, ומתוך רגש רחמים הולך לבקר אותה
ומקדיש לה את שעותיו הפנויות.תוך כדי כך הנערה מתאהבת בו אהבה עזה שעצם קיומה
והישרדותה נעשה תלוי באותו סגן צעיר. מכאן מתחיל כל הסיפור המתאר את לבטי הנפש של הסגן הצעיר
עד שבסופו של מסע הוא נותר עם תחושת אשמה שלא נמחית

בספר יש ביטוי עמוק להרס שהאדם מביא על עצמו מתוך הרחמים.אך בצד זה מוצגת הבחנה חדה
בין שני סוגי רחמים: בין סוג רחמים פחדן ורגשני שהוא ביטוי לקוצר רוחו של
הלב לראות את הזולת במצוקה, ובכך הרחמים יותר משהם נועדו למען האדם המסכן
הם משרתים את הצורך להשקיט את המצפון של האדם. זהו הגרעין לשמו של הספר קוצר רוחו של הלב.
הסוג השני הוא סוג של רחמים יוצר. שהרצון של האדם נהיר וברור לו והוא למען מעניק את
הרחמים בסבלנות וסובלנות עד כלות כוחותיו.
נקודה נוספת הראויה לתשומת לב, שהגיבור בקרב אינו בהכרח גיבור
בכיבוש הרצונות הפנימיים שלו
הבנה זו בין שני סוגי הרחמים מוטחת בפני אותו סגן הצעיר ע"י
הרופא של אותה צעירה נכה.במאמר מוסגר אציין, שהבחנה זו מתנוססת בראש עמוד הספר
אך היא מופיעה במהלך הסיפור.
הספר מצטיין בכתיבה חדה וקלעת תוך ניתוח של לבטי הנפש העוברים על גיבור הסיפור

הספר מתאר מערכת יחסים שנרקמה בין מורה נשוי לבין מורה נשואה
הספר גדוש בתיאור של האקט המיני הסוער שמתקיים ביניהם, באותה שעה חופשית שיש להם בבית הספר.
מבעד לכל שפע המיניות הבולטת בספר אפשר להבחין כי יש יחס מרוכך לאותה מערכת יחסים אסורה.
יחס מרוכך זה בא לביטוי בכך שביסודו הקשר האסור נוצר כתגובה למצב בעייתי ביחסים עם בן הזוג החוקי.
בתחילת העניין האישה מוצגת כמי שמגיבה למצב המעורער בבית, ולעומתו הגבר מוצג שמצבו בבית מצויין
והוא זה שנתפס כמי שפורץ את הגבול באופן פוגעני בלתי מתקבל על הדעת.
אולם עם הקריאה המדוקדקת אפשר להבחין כי גם אצלו היה משהו כבוי שהביא אותו לאותו עניין.
סוף הסיפור שלבסוף הבעל של האישה מגלה את עניין הבגידה אך מגיב בסוג מסויים של הבנה,
לעומת זאת אצל הגבר האישה לא מגלה זאת אך היא מתנהגת באופן כזה שהעניק לבעל את מה שהיה חסר לו
באותה פנטזיה שמצא בזרועותיה של המאהבת

הספר כתוב באופן בהיר ושוטף
ולבסוף נוספה גם אחרית דבר מהמחבר
המעניק כמה נקודות על עצם העיסוק
בכתיבה פורונוגרפית

בספרון זה יש שני סיפורים מעניינים הראשון מתאר אדם עני שמכור לטיפה המרה ובכל פעם מתרחשים לפניו ניסים המאפשרים לו להחזיר איזה חוב שהוא קיבל על עצמו ואף לצאת ממצבו הדחוק, אך בכל פעם הוא מוצא אמתלה אחרת לדחות את החובה שקיבל על עצמו תוך הסתמכות על אותה אפשרות לניסים.לבסוף ברגע האחרון לחייו הוא עושה את המאמץ האחרון למלא את המשימה אך הוא נופח את נשמתו ומת.

דומני שהמסר של הסיפור שניסים אין בהם כדי לשנות את התכונות וההרגלים של האדם, הם יכולים רק להלהיב אותו לרגע אך בסופו של עניין האדם חוזר לשיגרה ולאותם הרגלים שקנו שביתה במארג נפשו.

הסיפור השני מספר סיפור על קצין שהתאהב ברוזנת ועזב את ביתו ומשפחתו ועשה ככל האפשר על מנת להיות בקרבתה, על אף שהוא ידע שהיא נשואה. וביום מן הימים בעקבות דבר מה מסויים הוא עוזב אותה ללא התראה מוקדמת ומבלי שהרוזנת שהתאהבה בה עשתה לו דבר רע.

האמת שהתקשתי למצא את משמעות והמסר של הסיפור. עם זאת לדעתי המסר של הסיפור מצד אחד הוא מבטא את כחה של האהבה החוצה גבולות אך מצביע גם על איזה תכונה אגואיסטית שכאשר אין היא באה על סיפוקה המושלם האדם זונח ועוזב ללא כל התחשבות בצד השני. הכתיבה יפה ורהוטה, ואף שזורה בחוט של הומור
מושחז.

במרכז הסיפור עומדת דמותו של אדמו"ר גדול היוצא למסע לטיבטים בעקבות חלום. המסע לובש אופי מיסטי לחלוטין וכולו מונע ונובע מתוך העולם המיסטי הזה. במהלך המסע האדמו"ר מתוודע אל בחורה החוקרת את התחומים שכלפיה מכוון מסעו. ומתוך כך נרקמת אהבה חשאית בינהם. המעניין שדווקא החוקרת היטיבה לעמוד על המישור הפסיכולוגי שבעבורו האדמו"ר יצא למסעו, ולבסוף מסתבר שהצדק עימה. דומני שכאן אנו עדים להבדלי גישה בין נימוקים מיסטיים לבין נימוקים פסיכולגיים.שאולי אין הם נהנים מאותה הילת מיסטורין וחרדת קודש אך הם בסופו של עניין חושפים את האמת שנעלמת מבעל העניין עצמו.
הספר מצטיין בעברית משובחת ובלשון חכמים המזכירה במידה מסויימת את עגנון. הסיפור עצמו יש בו סרקסיזם כלפי אותם המייחסם עליונות לפועלי ישועות. מי ששפת המקורות נהירה לו יוכל להתענג היטב ולעמוד על הציניות החבויה לה בין דפיו של ספר יפה זה.

ספר שנותן ביטוי לאובססיה של חיפוש המופיעה לה באקראי. בסופו של מסע החיפוש,גיבור הספר מוצא את מבוקשו,אך אין בכך להשקיט ולהרגיע את דעתו ואת יצר החיפוש. הוא לפתע נטען בסוללת חיפוש חדשה ומתחיל שוב את המסע.הדבר עשוי ללמד על כך שההרגל וההתמכרות האובססית לעניין מסויים משכיחים את המטרה המרכזית, ומה שהיה בגדר אמצעי נעשה תכלית העיקרית. בנוסף אפשר לומר שהעניין שהאדם מוצא בעולם גלום בעצם השאיפה להשיג את המטרה.ברם ברגע שכבר המטרה מושגת היא הופכת להיות דבר משני ולא רלבנטי, ומכאן הצורך בחידוש של החיפוש.

אברהם אבן עזרא, היה פרשן, איש לשון, משורר,ואיש מדע ומחשבה. הוא מצטיין בכתיבה שנוננה וחדה, אך גם בשפע רמזים אסטרלוגיים הצפונים ומקופלים בכתביו ובפרט בפירושו לתורה. חידושו המרכזי של אבן עזרא נעוץ בתפיסה שהתורה בנויה על יסודות האסטרולגיה.

לדעתו גורלו של האדם אינו תלוי רק במזל שהוא נולד אלא גם בדת שאליה הוא משתייך ואף במקום מגוריו. לדעתו, לפני שהאסטרולוג עושה לאדם תחזית אסטרולגית עליו לערוך אותה תוך שימת לב לדת אליה הוא משתייך ואף למקום מגוריו.

ד"ר שלמה סלע בוחן את התפיסה האסטרולוגית של אבן עזרא באופן יסודי תוך הקבלה לכל כתביו של אבן עזרא, ואף תוך זיקה ובדיקה של מקורותיו.

אמונתו של אבן עזרא באסטרלוגיה מוצאת ביטוי רב עוצמה גם בשיריו. אבן עזרא היה עני מרוד שהיה מחזר ממקום למקום כדי לקבוץ ממון לקיומו.הוא האמין שכל מלאכה שהוא יעסוק לא תצליח להוציא אותו מהעוני שלו. הוא נתן לכך ביטוי מאלף בשיר 'גלגל ומזלות. בשיר זה הוא טוען שמזלו כל כך גרוע שאף אם הוא היה עוסק במכירת תכריכים לא היו אנשים מתים, או אם היה מוכר נרות אז השמש לא היה שוקעת לעולם.
גַּלְגַּל וּמַזָּלוֹת בְּמַעְמָדָם נָטוּ בְּמַהְלָכָם לְמוֹלַדְתִּי;

לוּ יִהְיוּ נֵרוֹת סְחוֹרָתִי – לֹא-יֶחֱשַׁךְ שֶׁמֶשׁ עֲדֵי מוֹתִי!

אִיגַע לְהַצְלִיחַ וְלֹא-אוּכַל, כִּי עִוְּתוּנִי כּוֹכְבֵי שָׁמָי;

לוּ אֶהֱיֶה סֹחֵר בְּתַכְרִיכִין– לֹא יִגְוְעוּן אִישִׁים בְּכָל יָמָי!

היינריך היינה ידוע כמשורר שתכונת הרגישות
עוברת כחוט השני בין מילותיו. בשיריו יש ביטויי ערגה וכמיהה לאהובה אך בה בעת גם את ייסורי האכזבה.
להלן אביא את השיר הפותח את הספר הנקרא בשם
הצל האורירי. שיר זה עשוי לתת ביטוי לדרכי המבע הנפלא של היינה ולאותה שזירה בין הכמיהה לאכזבה


חלמתי אז על אהבה בוערת
על זרי הדסים ותלתלים של חן
שפתים מתוקות, מרים דבוריהן
שירים קודרים ןמנגינה קודרת

חורו מזמן החלומות והם פגים
נמוגה גם הזיתי האהובה
נשאר לי רק מה שבאש הלהבה
יצקתי אז בחרוזים רבים.

נשארת אצה שיר יתום אך הינדף וברח
ותור אחר הזיתי, שנעלמה מזמן
מסור לה את ברכתי, אם תמצאנה -
הבל אורירי לצל האורירי אשלח