ביקורת ספרותית על מרק דלעת מאת הלן קופר
ספר טוב

---

בבית קטן ביער גרה חבורה משונה בשקט ובשלווה: חתול, סנאי וברווז. לכל אחד התפקיד שלו, והם משתפים פעולה, ומאושרים ביחד. מסתבר שחלוקת התפקידים לא מוצאת חן בעיני כולם, והברווזון הקטן חושק בתפקיד של הסנאי.

מה עושים עכשיו? רבים, כועסים, מתרגזים, והברווזון בורח מהבית. ואז כמובן השנים שנותרו מתחרטים ויוצאים למסע חיפושים. הסוף כמובן טוב, אבל עד אליו יש הרבה הרפתקאות.

ספר נחמד ביותר. מהטקסט בלבד קשה להבין שיש כאן חתול וסנאי בתפקיד "ההורים" וברווזון בתפקיד "הילד הקטן". הציורים מסבירים זאת היטב. על הציורים צריך לדבר בנפרד. יש כאן ציורים ממש - גדולים, מצויירים בצבעים חמים ועשירים, ומלאים בפרטים. מלבדם יש גם ציורים קטנים יותר המשתלבים בינות לשורות הטקסט, ומספרים את כל הסיפור. ואפילו יותר - אפשר לומר שרבו, ויש חמישה ציורים קטנים הממחישים את שלבי המריבה. דואגים - ושמונה ציורים אחרים מתארים את כל הציפייה והדאגה. ויש עוד רעיונות יפים, כמו למשל הדאגות שמתחילות בריבוע קטן קרוב לראש ועולות בריבועים הולכים וגדלים עד לציור גדול ומפחיד.

ומי שהספר עושה לו תיאבון למרק דלעת (כי סביב המרק נסובה כל המריבה) - מצורפים בספר משני מתכונים, לבישול ולאכילה בהנאה כי "מרק דלעת הוא המרק הטעים ביותר שאפשר להעלות על הדעת".

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על מרק דלעת