ביקורת ספרותית על לוח חלק מאת נתן שחם
ספר טוב

---

הקיבוץ היה אחד מן האקספרימנטים החברתיים המעניינים ביותר במאה העשרים. מבחינות רבות, היה כאן ניסיון ללכת כנגד הטבע האנושי. "כל אחד תורם לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו"? הרי ה"גן האנוכי" המושך בחוטי המריונטה האנושית מכתיב לרובנו התנהגות הפוכה של "חטוף ככל יכולתך, ושהפראיירים יתרמו". הקיבוץ הכפיף במידה רבה את רצונותיו ומשאביו של היחיד לאידיאולוגיה ולמטרות של הקולקטיב, עד כדי "קולקטיביזציה" של ילדי הקיבוץ וחינוכם. היה זה ניסיון הרואי ואוטופי שזכה להצלחה לא מבוטלת (אם גם במחיר אישי כבד) במהלך עשרות שנים, בהן היו חברי הקיבוצים חוד החנית של התנועה הציונית. אבל, בסופו של דבר, הטבע האנושי גבר על האידיאולוגיה והחל משנות השמונים של המאה הקודמת החל תהליך של הפרטת השירותים העיקריים שמספק הקיבוץ לחבריו ומעבר לשכר דיפרנציאלי.

'לוח חלק', ספרו המשובח של נתן שחם, עוסק בהוויה הקיבוצית בכלל ובמכאובי תהליך ההפרטה הקיבוצי בפרט. המשפט הבא מן הכריכה האחורית של הספר מיטיב לאפיין אותו: "יצירה שהיא תמונה מרהיבה ומכאיבה של שקיעה: שקיעתו של האדם השלובה בשקיעתה של החברה".

עלילת הרומן מתרחשת ברובה בקיבוץ הדמיוני 'גבעת אבירם'. כמו בספרים אחרים של שחם, הדמות הראשית היא דמותו של אמן. חנן הררי, חבר הקיבוץ, הוא צייר, איש מתון ונוח-לבריות אך עומד על עקרונותיו. חנן חי את הדילמה הבלתי-פתורה של אמן איש קיבוץ. הוא אינו יכול לוותר על האמנות שהיא נשמת אפו. אבל, מאחר ואמנות אינה עיסוק 'יצרני' (ועבודה יצרנית היא הרי ערך מקודש בקיבוץ), נותרים לו זמן ואנרגיה מועטים בלבד לעסוק בציור. הקיבוץ סולח לו על עיסוקו הלא-יצרני כל עוד הוא מצייר ציורים פיגורטיביים אבל ציורים אבסטרקטיים לא יסולחו...
עלילת הספר היא ריאליסטית, אפילו שגרתית - לא הייתם מתפלאים מאד לו הייתם פוגשים אנשים שזהו סיפור חייהם. דווקא משום כך ההישג של שחם גדול: תוך שימוש בעלילה אנושית 'בנאלית' הוא מצליח לברוא דמויות עגולות ועמוקות המעוררות בנו הזדהות, הערכה ועניין. ומתוך דמויות אלו – של חנן עצמו, אשתו בהירה, ודמויות רבות נוספות - הוא מפליא לתאר את המציאות הקיבוצית למן ההתחלה האידיאולוגית ועד להתנפצות הערכים על סלע המציאות.

נתן שחם הוא סופר מצוין, אחד הטובים שיש לנו. ובכל זאת הוא אינו נמנה עם החבורה המצומצמת של סופרים אשר כל ספר חדש שלהם היוצא לאור מלווה בפסטיבל תקשורתי ובתרועות חצוצרות. מהי הסיבה לכך? יתכן והציטוט הבא, המבטא את יחסו של חנן לאמנות, נותן הסבר חלקי: "בסטודיו שלו... היה חנן דרוך למאבק שבינו לבין החומר. הם לבדם, זה מול זה. וכל השאר טפל לעיקר. התקבלותו, הערך הכספי של יצירותיו, מעמדו בקהילת האמנים – אפשר שיש בהם חשיבות-מה, חשב, אבל התועלת שתצמח לו מן המאמץ לזכות בהם אינה שווה את הנזק שתגרום לו העדפת החומר על הרוח."

ספר יפה ועצוב מאד.

ואם בעצב עסקינן: דוד שחם, סופר ומתרגם, אחיו של נתן שחם, נפטר לפני כעשרה ימים. יהי זכרו ברוך.

פינת הציטוט
---------------

על העבודה בקיבוץ: "בכל מקום אחר מי שאינו הולך בטל הוא אדם עובד. בגבעת אבירם איש עבודה היה תואר כבוד. ומי שהעבודה גרמה לו סבל ממש היה איש עבודה למופת. הבא אחריו היה מי שעבד בפרך ואהב את מלאכתו. בסוף הרשימה עמדו מי שעשו את תחביבם למקצועם ונהנו מעבודתם."

על החיים: "החיים, כידוע, הם מירוץ המרתון היחיד שבו מי שמגיע אחרון לקו הגמר הוא המנצח."

על תנועת הנוער החלוצית: "תנועת הנוער החלוצית הייתה כור ההיתוך שבו הותכו ההורמונים, התשוקות, התאוות, השאיפות, החלומות, משוגות הנעורים ומבוכותיהם, מרדות שבטבע וסתם עודף מרץ, ונדרשו למלא תפקיד חיוני בשירות האומה ומעמד הפועלים."

על שאלות "אִילו": "על שאלות אִילו התשובה הנכונה היחידה היא אולי. השפה עצמה מעידה על זה. אותן אותיות, רק סדר שונה."

» ביקורות נוספות של עולם
» ביקורות נוספות על לוח חלק