תרגיל ספרותי כבד-ראש עד כדי דיכאון, שנשרך בעקבות זנבו-שלו כמו גוסס ברחבי מדבר סהרה, מעין תרגיל ספרותי בוסרי בתיאור דמויות מהווי הישיבה, לא מתקדם לשום יעד. נשברתי באמצע.

גיבור הספר, מספר על התבגרותו וחייו בירושלים.
אני חייב לומר, שהניחוח הירושלמי שעולה מהספר, משך אותי מלכתחילה,
וכך למעשה, מצאתי את עצמי כמו המספר עם דמותם של שלושת האבות,
אשר משמשים לו כבני לוויה לשיחות חולין.
הספר קולח ונקרא בכמה שעות, ועל אף היותו הזוי בלשון המעטה, הוא מהנה.

קראתי את הספר אחרי שקראתי "מסע בחלל הפנוי". גם הספר הזה מושפע מרעיונות קבליים אך מעניין פחות, לדעתי בגלל הדואלוג ההזוי של המחבר עם דמויות האבות.

עדיין, הספר יכול לשמש להכרות לא רשמית עם עוד רעיונות של תורת הקבלה היהודית. הספר גם משמש לעוד הצצה לדמותו של המחבר, שהוא אדם אמיתי (ולא הזוי בכלל), ולדעתי הוגה דעות מעניין.

"אלה החיים, וזה כל מה שיש בהם"...תובנות פשוטות של ספר טוב, שנתוו בידי יוצר-אמן