ספר שכתוב על ידי מוסלמי על האיסלם הפונדמנטליסטי הפקיסטני בארה"ב.
הסיפור מוצג בעינים של ילד בן 11 בן למשפחה פקיסטנית מתמערבת, לא דתיה. האב רופא, חוקר מוח מצליח יחד עם נתן,רופא יהודי.
אל משפחה זו מגיעה מינה, אשה צעירה שברחה מפקיסטן, יחד עם בנה הקטן, לאחר שעברה טראומת נישואים וגרושים מוסלמיים.
ציר הסיפור הוא הקורות את מינה ותהליך האיסלמיזציה וההתפכחות של המספר.
יש עוד דמויות במעגל השני של העלילה : אם המספר, אביו והיחסים ביניהם, נתן והקשר עם מינה והקהילה המוסלמית המקצינה מרגע לרגע בארה"ב.
אין ספק הספר ראוי לקריאה , העלילה מביעה רגשות עזים, בעלת מהלכים בעלי עוצמה.
עם זאת הרגשתי עקצוץ של אי נחת בקריאת הספר. הוא על גבול היותו מטיף.
סגנון הכתיבה מתאים אולי למאיר שליו ככותב בעמוד האחרון של מוסף ידיעות אחרונות.
ספר שמביא בעיה כזאת חריפה צריך לתת לקורא מרווח לקבל החלטה ויכולת לחשוב לבד. הכותב מונע במרכיבים משיחיים, מיסיונרים והכתיבה מבטאת זאת.
הנטיה לצבוע זאת בגוונים ניגודיים, יוצרת מצבים אבסורדיים. לדוגמה: היהודים מוצגים כאנשים חכמים, נאורים, פתוחים לכל מני רעיונות. עד כדי כך שכשנתן מחליט להתאסלם כדי להנשא למינה, הוא פונה להוריו שהם ניצולי שואה והם נותנים בקלות את ברכת הדרך עם אזהרה מעורפלת כי תמיד הוא ישאר יהודי בעיני המוסלמים.
דרך אגב , יש גם יהודים שמצרים את צעדי נשותיהם.
והדוגמאות רבות.
קראתי ספרים אחרים על הדיכוי המוסלמי ובמיוחד דיכוי הנשים שעלילתם לא קלה. שם הכתיבה מעודנת יותר. והרושם כבד יותר.
עדיין אני ממליץ על קריאת הספר, הוא משאיר הרבה נקודות למחשבה.

בעקבות הגעתה של הדודה מינה מתעוררות בילד חיאת שאה שאיפות להתחזק באיסלאם ולהפוך לחאפז, כלומר אחד שיודע את כל הקוראן בע"פ. בינתיים הוא נחשף לצדדים לא יפים של האיסלאם, ומתבזה בטקס הכלולות של הדודה מינה, שחשבה שהיא יודעת עם מי להתחתן ובסוף מצאה את עצמה חיה עם גבר אלים.

ספר מצויין. מומלץ מאוד.