ילד 44טום רוב סמית1ספר מתח מעולה אך צריך לדעת שקיימים בו קטעים מזעזעים וקשים. ההתקופה היא תקופת שלטון סטאלין, ולולא הטרור והטיוח שאפיינו את אותה תקופה, היה ניתן למנוע את הפשעים המוזכרים בספר, כי המשטרה היתה פועלת לטובת האזרח ולא נגדו.
שירת ברנדטפרנץ ורפל1פרנץ ורפל שהתפרסם בעיקר בזכות הספר 40 הימים של מוסא דאג, הוא סופר נפלא. את שירת ברנדט הוא כתב לאחר שהעיר לורדס בפירנאים היוותה תחנה בבריחתו מהנאצים. תרגום מצויין של מאיר מוהר, אביו של אלי מוהר.
EmmaJane Austen0תיאור של החיים באזורים הכפריים של אנגליה במאה ה18, בתקופתה של ג'יין אוסטן. הדיאלוגים מייגעים משהו ועד שמגיעים לפואנטה נרדמים, אך מידי פעם נתקלים בשנינויות שאפשר ליהנות מהן אם מתאמצים. זה לא Pride and Prejuduce המופלא.
ריקודו של ג'ינגיס כהןרומן גארי (אמיל אז'אר)1ספר מסובך, לא הבנתי חלקים גדולים ממנו. למה המונה ליזה מוזכרת שם כל הזמן ומה התפקיד של לילי הנימפומנית? האם היא מייצגת את גרמניה הנאצית? למה? אחרי כל החיים לפניו זו די אכזבה.
Gödel, Escher, BachDouglas R. Hofstadter2מעוף, חדשנות, תעוזה, הומור- כך הייתי מגדירה את התכונות של מחבר הספר. שילוב של עתידנות עם הסטוריה, פילוסופיה עם אמנות, חשיבה מתמטית מורכבת עם סיפורי ילדים, זן עם מדע, די אנ איי עם מכונות טיורינג, מושבות טרמיטים עם תהליכים מוחיים, הילוך של סרטן עם מוזיקה, אמנות ומתמטיקה. ומחשבים שבעתיד יתנהגו (אולי) כמו בני אדם. עושר בלתי נדלה של סיפורים הזויים הכרוכים בתחומים מדעיים ופילוסופיים שונים ומשונים. ומעל כולם מרחף משפט אי-השלמות של גדל.
פואימה פדגוגיתאנטון סמיונוביץ מקרנקופואימה פדגוגיתאנטון סמיונוביץ מקרנקו2מקרנקו, מחנך ומנהל כפר נוער של נערים יתומים, עבריינים בעיקר, ברוסיה הקומוניסטית של שנות ה20 רשם את זכרונותיו על קורותיהם בפנימיה. ספר פשוט מקסים. תרגום נפלא של שלונסקי. חבל שספר כל כך נפלא ייכנס לנבכי השכחה. בזכות הקוראים יזכה הספר לתחיה.
A Most Wanted ManJohn le carre1ספר ריגול משובח בעל עלילה מקורית ומפותלת. רלוונטיות לתופעה של התפשטות האיסלאם באירופה ושיתוף פעולה (ליתר דיוק אי שיתוף פעולה) בין ארגוני ביון של ממשלות שונות. מניפולציות מתוחכמות למעקב אחר כספי תרומות המיועדים לטרור, ואחרי כל מי שמוגדר כמסוכן לשלום הציבור. חסד לא נעשה עם האמריקאים בספר הזה. הסרט, נאמן למקור, מוצג בימים אלה, עם פיליפ סימור הופמן המצויין בתפקיד האחרון בחייו.
הארנבת עם עיני הענבראדמונד דה ואל3באמצעות הנצקה - אוסף מיניאטורות יפניות - עובר אדמונד דה ואל את מסעו האישי המרתק אל תולדות משפחתו. אדמונד דה ואל אינו יהודי. הספר כולו מוקדש להתוודעותו וקירבתו הנפשית לשורשיו היהודיים ולסבל של משפחתו במלחמה. משפחה עניפה מעשירות אירופה שבמשך מספר דורות התפשטה ממזרח אירופה אל מערבה, עשתה עסקים ובניה חיו חיי מלכים בארמונות בערים מרכזיות באירופה. מלחמת העולם השניה ניפצה לרסיסים את עושרה ומעמדה של המשפחה היהודיה ובניה התפזרו ברחבי העולם. המחקר המעמיק שביצע לחקר שורשיו והסגנון המרתק בו הוא מתאר את נדידת החפצים המיניאטוריים ובאמצעותם את הנדידה הטראגית של משפחתו יוצרים כאן סיפור יפהפה.
סופו של מיסטר Yסקרלט תומס3לצערי לא קיים בסימניה הספר POPCO של סקרלט תומס. ספר מעשיר ומאתגר בצורה בלתי רגילה בנושא הצפנות והסטוריה של המתמטיקה (תוך שילובם בסיפור ביזארי הכולל טבעונות, סמים ומלחמה בקואופרטיבים נצלנים). **** לPOPCO. בסוף הספר רשימת קריאה של ספרים נוספים ומפתים בנושאי מתמטיקה והצפנה- מתכוונת לקרוא את כולם.
Gone with the windMargaret Mitchell7Great book, but I will not be reading it again This is one of those books where you find a little bit of yourself in each character, rather than finding one you can entirely associate with. It's imposible to completely like or completely hate any of the characters Yes, it is a magnificent novel, an American classic. Filled with larger than life characters Gone with the Wind takes the reader to a chapter of American history not readily remembered (Southern Reconstruction) and to institutions we wish we could not remember. Slavery, racism, and the KKK Lets talk about the novel. It is not a book for the faint of heart- my edition is over 700 pages. Yet, Margaret Mitchell has the gift to immerse you in a world that has long since passed. From the comfort of our armchairs it is difficult for us to imagine the sense of lostness the southern gentry must of felt during and after the war. They simply lost everything. Yet, there is something about the American character that does not want to give up, a stubbornness best personified by Scarlet O'Hara. I first read Gone with The Wind in the early 80's, it left an indelible imprint on my mind. About a year ago as I was persuing my library, it caught my eye again. I pull it for the self, sat down in my wing back chair and began reading eagerly anticipating being drawn into Mitchell's south once again. This time, however, I could not finish the book. A few hundred pages into it, I gently closed the cover and put it back into my library. What was it that caused me not complete this book? It was the blatant racism that seemed to permeate every other page. Yes, I realize that this book was written by a southerner reflecting a time and culture long since gone. Yes, racism is an appropriate subject to write about. Yes, one may write a novel that reflect the racism of the antebellum south- but this is one country preacher who will not read it again