ביקורת ספרותית על רוזאנה - מרטין בק #1 מאת פר ואלו
ספר בסדר

---

לקרוא את "רוזאנה", אחרי שקוראים את הספרים של נסבו-מנקל-לרסון, זה כמו לנהוג בוולוו דגם 65 אחרי שהורגלנו לוולוו 2009 (*).
"רוזאנה" שנכתב ב-1965 ונחשב בזמנו לספר בלשי-אוונגרדי מתגלה כעבור 47 שנים כספר בלשי נאיבי וחסר תחכום, אם כי בזה גם גלום הקסם שלו. נקודה חיובית נוספת היא ההומור המצוי בו בשפע. מצד שני הספר סובל מאיטיות ומכך שהדמויות לא מפותחות ולמעט העבודה המשטרתית הקורא לא יודע כמעט דבר אודותיהם (בתחילת הספר יש כמה מילים על כל דמות, מילים שנשכחות במהרה עקב האיטיות, שלא לומר השיעמום, בחלק הראשון). גם המעט המסופר על מרטין בק, הדמות הראשית, אינו גורם להכיר אותו. למעשה הדמויות היחידות שזכו לפיתוח הן דמות הנרצחת ודמות הרוצח/ת.
מתח? קצת, בשליש האחרון של הספר לאחר שמתגלה הרוצח/ת ועד ללכידתו/תה.

כתוב על הכריכה האחורית שכולם היו בניו (חוץ מנעמי **) ושספריהם של יו נסבו, הניג מנקל וסטיג לרסון נכתבו בהשראת "רוזאנה", אז כתבו... רובנו נוכחנו לדעת שאמינות המידע על הכריכה האחורית דומה לאמינות חוות הדעת של ההיא בפרסומות שממליצה על כל דבר.
באחרית הדבר דרור משעני מהלל ומשבח את הספר ומנסה לקשור קצוות עם ספרי המתח החברתיים-פוליטיים של נסבו-מנקל-לרסון. כשקראתי את הדברים לא הייתי בטוח ששנינו קראנו את אותו הספר...

קצר ונחמד, לא יותר.

* ב-2010 הסינים השתלטו על החברה ומאז וולוו כבר לא וולוו.
** ההצגה כולם היו בני חוץ מנעמי (או חופי שוויצריה) הייתה ה"רוקי הורור פיקצ'ר שואו" של התיאטרון בתחילת שנות השמונים. ההצגה התחילה כהצגת סיום של אחד מבתי הספר למשחק ואח"כ רצה בתיאטרון בית-לסין למעלה משנתיים. זו הייתה הצגה טובה, מרעננת וחצופה של ליפין-להב (עם השפעה ברורה של חנוך לוין) שאני ראיתי לפחות 3 פעמים. חבל שאין כיום הצגות כאלו יותר ושהתיאטרון המקורי בעשור וחצי האחרונים הפך לבידורי-רדוד מצד אחד ולפוליטי-פומפוזי-נלעג מהצד השני.

» ביקורות נוספות של רונדו
» ביקורות נוספות על רוזאנה - מרטין בק #1