עוד יצירת מופת שנונה, מצחיקה, מרגשת ומעניינת (שמתאימה גם למבוגרים) של השילוב המוצלח בין מאיר שלו ליוסי אבולעפיה.
ולגבי הבושות של אבא... זה סיפור חיי.

"אבל, אבל... רק רציתי לתת לתרנגולת" משיכה באף, "נשיקה בכרבולת".
לעולם לא אשכח את קול הילדה שנהג אבי לגלם בכל פעם שקרא את הספר הזה. זה היה הספר האהוב עליו כשהוא היה ילד ולכן נהג להקריא אותו לי ולאחיותיי לרוב.
בתור ילדה הספר קצת הלחיץ אותי, ילדה נכנסת לבד באמצע הלילה ללול תרנגולת (חוויה מלחיצה גם באור יום) ולבסוף ננזפת ע"י אביה. לא הדרך הכי נעימה לסיים את היום, אבל ספר מקסים בסך הכל.

אין ספק שזה אחד הספרים הגרועים ביותר שקראתי עד כה. סטפני מאייר מורחת את סאגת הדמדומים על פני 624 עמודים של הקצנת רגשות,מהומה על לא דבר ושעמום מפהק עד לסוף הנדוש, הקיטשי וחסר הטעם.
הספר הגרוע ביותר מסדרת ספרים שבעצמה לא טובה במיוחד.

ספר מאוד מאכזב.
ייתכן שהעובדה שלפניו כבר קראתי שניים מספריה של ג'ודי פיקו הגבירה את אכזבתי. הוא ספר ככל ספריה, תואם את התבנית המעט טלנובלית: משבר משפחתי, משפט, זוויות מבט שונות.ספריה מאוד ואפילו יותר מידי מתעסקים ברגשות ויוצרים תחושות הזדהות שמטרתם ככל הנראה למכור כמה שיותר ספרים.
לאחר שקראתי ספר נוסף של הסופרת, הבנתי איך לעזאזל היא מוציאה לאור ספר כמעט כל שנה.