ספר חובה לכל הורה! כתוב בצורה פשוטה ולא יומרנית.
מה שאהבתי במיוחד בסדר זה שאינו מציג שיטה או דרך פעולה חד משמעית, אלטה סולטר מעלה את כל הצרכים (או את רוב הצרכים) של התינוק ולעיתים נותנת קווים מנחים, אך היא חוזרת ומדגישה שכל ילד הוא ייחודי ומה שהכי חשוב זה שההורים יהיו קשובים לילד שלהם, ויעניקו לו תשומת לב.

אני יכולה לקרוא את הספר שוב ושוב ושוב ובכל פעם אני מגלה עוד פרט ועוד פרט, ואני מבינה לעומק עד כמה הסיפור הזה מורכב, מופלא, נוגע, מרגש, אמיתי...
אחרי קריאת שר הטבעות (שוב), שאר הספרים בעולם נראים סתמיים משהו.

הספר לדעתי בינוני ביותר.
אמנם הדמויות עמוקות ומרגשות, לדעתי היא מנסה לדחוף לקורא את דעתה על דת ולהטיף למשהו לא ברור. לא מצא חן בעיניי המקום הרב שתפסה הדת בספר.

מה שכן, אהבתי במיוחד את היומן של ג'ודית, שהיה מרגש, עצוב וכואב.

ספר מעולה! לא כבד מדי, מרתק ועם זאת ענייני.
מומלץ ביותר

כשסיימתי לקרוא אותו, לא הפסקתי לבכות כל הלילה.
והייתי עצובה במשך שבוע.
הגדולה של המינגווי היא בתיאורים המדהימים והמדוייקים - הוא ממש גורם לך להרגיש חלק מהספר. וככה הרגשתי, חלק מהספר, הרגשתי שאני מחזיקה את אהובתי המתה בידיי ובוכה ובוכה ובוכה.

למרות, או שבעצם בגלל (או בזכות?) העצב הרב שבספר - זהו ספר מומלץ מאוד!

זה ספר שקראתי כשמישהו המליץ עליו.
לא רק שהספר הזה הוא טוב בפני עצמו, ובעל סוף עצוב וכואב מאוד.
הספר הזה עושה לי צביטה בלב בכל פעם כשאני נזכרת בו (קראתי את הספר עם הכריכה האדומה, בהוצאה ישנה יותר - ככה אני גם זוכרת אותו, בכריכה אדומה) אלא שהוא מזכיר לי אדם שמאוד אהבתי.

במקרה ראיתי שאין אף לא ביקורת אחת על הספר הגדול הזה!
מהעמוד הראשון ועד העמד האחרון של הספר הזה, הייתי במתח, בציפייה ומזועזעת מהאירועים שבתוכו.
ספר "עתידני" זה מתאר מצב דימיוני, שלמעשה בעיניי (אולי קצת פרנואידיות, וקצת קונספירטיוביות) לא רחוק מהמתרחש, או העלול להתרחש בעולמנו.
הספר מדגיש בצורה הטובה ביותר את חשיבותו של חופש הביטוי ואת הסכנה הנוראה במשטר טוטליטרי ובקיצוניות. לא משנה אם האידיולוגיה תואמת או לא תואמת את האידיאולוגיה שלנו - קיצוניות היא דבר מסוכן.

בהחלט הספר הטוב ביותר שקראתי! מומלץ מאוד!

קודם כל, זה אחד הספרים האהובים והחשובים לי ביותר.
זהו ספר שקשה מאוד להתחבר אליו כשלא נמצאים בנקודה של הבנת הסופרת, לכן רבים לא מוצאים שום דבר בספר. אבל ברגע שאתה נמצא במצב של הבנה/הזדהות עם הסופרת, זה הופך לאחד הספרים הטובים, והעצובים ביותר.
למען האמת, בדרך כלל זה עובד ככה עם כל הספרים - זה רק עניין של הזדהות. אם לא נזדהה אם הגיבור (או דמות כלשהי בספר, או בסרט) יהיה לנו קשה לאהוב את הספר. הזדהות פירושה לא להרגיש ולחוות בדיוק את מה שחווה הגיבור, אלא להבין את נקודת המבט שלו.
זהו ספר מאוד כן ואמיתי. כמישהי שקראה את הספר 3 פעמים ועברה חלקית את מה שעברה הסופרת, אני מוכנה לומר שזהו אחד הספרים הטובים שיש.
מומלץ לנסות.

הרעיון של הספר מעניין מאוד ומוסיף היבטים חדשים לחיים. אבל הכתיבה מתנשאת ופלצנית מדי לטעמי. כל הספר כתוב כאילו ברמה של פרופסורים לפסיכולוגיה (או פסיכולוגיה איבולוציונית) וכל מי שלא עוסק בתחום כאילו לא רשאי לקרוא; קיים שימוש רב בביטויים שלא תמיד מובנים למי שלא עוסק לעומק בנושא, בנוסף יש לזול מצד הסופרת לגבי תחומים אחרים. זלזול שמאוד הכעיס אותי (כמו למשל האופן בו דיברה על אמנות עכשווית. לא כל פרופסור הוא מבין גדול באמנות, ואפשר לראות מדבריה שהיא לא מבינה ולא למדה את התחום לעומק. היא אמנם מתעניינת אבל לדעתי ההערות הפוגעניות שלה לגבי התחום היו ממש לא במקום).
מצאתי מצד אחד הרבה עניין בספר ומצד שני מאוד לא אהבתי את הסגנון המתנשא מעט.
ובכל זאת, ספר מומלץ, רק לא צריך לקחת את כל הנאמר בו כתורה קדושה. למרות שהסופרת כה מגנה את התיאוריות של פרויד, גם חלק מהדברים עליהם היא מדברת הם רק בגדר תיאוריה, צריך להתייחס לכל דבר בעירבון מוגבל.