אכן אין בספר חקירה בלשית. אולם לומר שמההבטחה שבתחילה לא נשאר כלום - זה טיפה מרחיק לכת. לפי שכל העניין הוא המחלוקת והויכוח הפילוסופי שבין הפיסיקאים הגאונים לגבי קיומם או אי-קיומם של יקומים מקבילים, וכל "הרצח" ובמיוחד כל "החקירה" (הלא בלשית בכל היבט שהוא) סובבים סביב מחלוקת זו. לפיכך, כאשר מוטל על הרפ"ק "לחקור", ברור שההיבט הפילוסופי של עולמות מקבילים הוא מרכז "החקירה", ולכן מה שאמרת "ישנו בלש על סף מות שלא חוקר" זה נכון רק מההיבט הבלשי - משטרתי, כיון שאכן אין הוא חוקר שום חקירה משטרתית-בלשית מתוחכמת ומפולפלת, ומדוע? מפני שרמת בצוע "הרצח" כה עלובה וכל כך בלתי "מקצועית" עד להחריד - עד שבאמת אין מה לחקור חקירה פלילית בלשית. כלומר: אכן בוצע "רצח", אך "הרצח" לא בוצע על ידי "רוצח" (או אולי "רוצח מקצועי" או "רוצח סדרתי"), אלא על ידי מי שהוא שהקשר שלו להריגת אנשים וההבנה שלו איך הורגים אנשים שואפת לאפס או בעצם לא קיימת כלל. לכן מבחינת היבט של מי שמחפש בספר או בסיפור חקירה משטרתית-בלשית מתוחכמת ומפולפלת אכן הספר "מאכזב", ברם מטרת הספר איננה תאור של שום חקירה, אלא השפעת הגאונות על חיי היום - יום של הגאונים.

עניין קיומם של יקומים המקבילים מובא בספר בצורה עקיפה אך מבריקה ומאד מתוחכמת: היא והוא. היא - העבר שלה שחור ומה שנשאר לה זה רק העתיד. הוא - העתיד שלו שחור משחור, ומה שיש לו זה קצת מהעבר (וגם זה די מרוסק). לה יש רק עתיד ולו אין עתיד בכלל - זה מצב ברור של עולמות (יקומים) סותרים ובלתי מתחברים (מקבילים). היא פוגשת בו רגע לפני ששניהם מתנפצים לתוך תהום (בור עמוק במדרכה) - אולי רמז למפץ אחר. מכאן מתקיימים שני העולמות (היקומים) בצורה מוזרה מאד, שהרי אם לה יש רק עתיד ולו אין שום עתיד - אז מה שנשאר לשניהם הוא רק ההוה. השאלה כמה זמן ימשך ההוה. המון רכות עדינות חמלה ורגש קיימים במפגש של שני העולמות הללו, אני מנסה לצטט מזיכרון, "אתה לא שאלת על העבר שלי, אני לא שואלת על העתיד שלך. זה הדיל שלנו", אתה לא שאלת על התקופה השחורה שלי ואני לא שואלת על התקופה השחורה שלך, זאת אומרת - אני מעוניינת רק בתקופה לבנה לא שחורה, וכבר ברור לכל שהתקופה הלבנה היא רק ההווה העכשוי, כמה שימשך. כל עולם מנסה להיטיב לכבד ולאהוב את העולם המקביל בצורה מאד עדינה מאד מרגשת ומאד אצילית - אפילו שכל מה שיש זה כמה רגעים בהווה. דוגמא לתמצית המפגש האצילי בין העולמות הללו נמצא בתאור (הכה פשטני, שבקריאה זריזה לא שמים לב אליו) שכאשר הוא מרגיש אצבעות מלטפות בעדינות וברכות את לחיו - פתאום הוא שם לב שאלה אינן האצבעות שלו.

נכון שוקלת בהחלט לוותר.

קפה לאטה - ראיתי שאת קוראת עכשיו את "המלשינים" -המלצה -חבל על זמנך .