ביקורת ספרותית על מסע תענוגות בארץ הקודש מאת מארק טוויין

---

ספר היסטורי ללא ספק. נכון- אנחנו ישראלים ואוטומטית מתקשים להבין איך טווין היה ציני ולא ראה את היופי הקודש בו נולדנו, אבל אני יכולה להבין את הנסיבות.
ספינת הקיטור הראשונה שיצאה למטרת תיירות כניסוי מוצלח ועליה כמה יפי נפש מהסוג שטווין שונא - והוא נאלץ לשלם על השייט בעצמו.
ספינות קיטור הן משהו שטווין מאוד מעריך, אז ברור שלא יוותר על נסיעה לאיזורים דתיים למרות סלידתו מהכנסייה והדת וכל מה שהוא מייצגת.
וכמובן הוא נשלח למשימה עיתונאית בגיל 30, בחור מבריק שיקבל תשלום על כל טור שיכתוב על מסעו הנדיר. וזה מה שעשה.
החלק על ישראל כמובן מאוד מאוד קטן בין טורקיה ושאר מקומות בהם נעצרו אבל ישראל זכתה לרייטינג בדיילי ונחשבת לאחר מיצירות המופת שלו.
מאד מאכזב לגלות שהכינרת לא מרשימה כל כך, שהרי כל מי שקרא את החלק הזה ומכיר את ישראל רצה לתפוס בראש ולומר "הכינרת, בלי גדרות, בלי גובי תשלום, בלי אוהלים ומלונות?!"
אבל זהו טווין- יודע להשתמש הסרקזם באופן כזה שבו רק כותרת הספרון והכרות עם מוחו הקודח מזכירים שיש כאן "מלכודת".
ציפיתי שיהיה יותר אכזרי. למעשה שמחתי מאוד שבישראל לא היה אז כלום ולא התחשבו בנוצרים כמו היום- הרי ארה"ב היתה אז מפותחת הרבה יותר וטווין טרח ללעוג לאמריקאים ולתפיסתם יותר מאשר ליהודים ולישראלים בארץ השוממת שעמדה פרוסה לפניו.
אומר את האמת? אני לא יודעת אם הפירגון ליהודים בגירסה המאוחרת אכן כתוב במקור או שזוהי המצאה של המתרגם שהיה לו קשה מידי עם תיאור ירושלים וכל האומללים שבאו לחפש שם נס.
ואני מודה שזוהי לא היצירת מופת הכי גדולה, מפני שזה לא באמת ספר, אלו כתבים שצורפו יחד.
מי שרוצה ליהנות מחדות המחשבה והשנאה לשחיטות דתית ופרימיטביות -יש את "ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור".
כאן באמת יהיה מה לברך את השממה הישראלית בה נתקל- חסך מאיתנו ספר שכזה על ישראל!

» ביקורות נוספות של דובה
» ביקורות נוספות על מסע תענוגות בארץ הקודש