ביקורת ספרותית על כתבים פוליטיים (1985) - עיונים, הנסיך מאת ניקולו מקיאוולי
ספר טוב

---

"הנסיך" הוא הספר המפורסם ביותר של ניקולו מאקיאבלי. מקיאבלי, דיפלומט ששירת את רפובליקת פירנצה, כתב את "הנסיך" ב-1513 עת שנאלץ לפרוש ממשרתו בגלל שובה של משפחת מדיצ'י לשלטון. הספר (440 עמודים, בגרסה האנגלית), אשר נכתב בסגנון פרגמטי וקולח, הוא מעין מדריך המייעץ לנסיך כיצד לפעול בסיטואציות פוליטיות שונות. כך, למשל, בפרק 8 הנסיך יכול ללמוד כיצד טקטיקות הכרוכות בפשע ופריעת החוק מסייעות בגיבוש הנסיכות. אם כי מקיאבלי דוגל ברפובליקה המושתת על ערכים ומוסר (מוטיב חוזר ונשנה בספר) בסופו של דבר, זו איננה התמונה המצטיירת מניתוחיו השונים אלא רק אידיאל ורדרד. בפועל, המציאות הפרקטית, בעיני מקיאבלי, הינה אכזרית יותר, מציאות שבה אדם לאדם זאב. במציאות זו, השלטון מונחה על ידי פוליטיקה המכונה "ריאלפוליטיק" המותווה על ידי מאבק ותאוות כוח נצחיים ולא משש על ידי הצמדות לעקרונות ומוסר.



מה אהבתי יותר בספר? מאד אהבתי את היכולת של מאקיאבלי ליטול את נושא של נסיכויות ולנתח אותו ממגוון זוויות. בדרך זו, הקורא אשר נחשף לצדדיה השונים של הנסיכות, מבין את הנושא לעומקו; אהבתי את סממני הרנסנס הניכרים היטב בכתיבה של מקיאבלי: לא אחת, הוא עושה שימוש בדוגמאות מהאימפריה הרומית והיוונית—מוטיב טיפוסי שאפיין את תקופת הרנסנס; בחלק השני של הספר, יש דו שיח מרתק בין אינטלקטואל לבין גנרל שבו הגנרל מגולל בפני האינטלקטואל טקטיקות מלחמה ושיטות שונות לניהול ותחזוקת צבא כמו גם היסטוריה צבאית. אהבתי מאד.



מה אהבתי פחות בספר? לפעמים הרגשתי שסגנון הכתיבה של מקיאבלי פרגמטי ויבש מדי. בנוסף לכך, צריך לציין שאחת הביקורות על מקיאבלי היא שהוא לקח רעיונות מורכבים מאד ותמצת אותם—יתר על המידה—לכדי אידאות לקוניות: אני מסכים עם ביקורת זו. וגם: בחלק השני של הספר לפעמים יש תאורים מדויקים ביותר של טקטיקות לחימה שונות—לפעמים תאורים אלו (הכוללים מספרים מדויקים של חיילים וכלי מלחמה) היו מתישים ומרדימים משהו.



השורה התחתונה: "הנסיך" הוא ספר מרתק וחלק מהרעיונות של מקיאבלי רלוונטים גם היום. מומלץ מאד לחובבי ההיסטוריה צבאית /מדע המדינה / יחסים בינלאומיים / שוחרי פוליטיקה.

» ביקורות נוספות של מקסימוס
» ביקורות נוספות על כתבים פוליטיים (1985) - עיונים, הנסיך