לאור סיפורי אבי שלחם באזור הספר של רם אורן לטרון מתאים להם אולי יותר ספרותי אבל מתאים בעיקרו למה שקרה אבי זל היה בקרבות למןין תחילת העמוד עד סוף הספר לקח לי 4 שעות ממליץ בחום

ספר נחמד, אבל ציפיתי ליותר. הכתיבה לא מהממת, קראתי רומנים היסטוריים מרתקים הרבה יותר, סה"כ ספר בסדר כדי להעביר את הזמן ולהרגיש קצת את התקופה.

קשה לקרוא את הספר ולבקר בצורה של יפה וכדומה....
זהו ספר המתאר את השתלשלות העיניינים במלחמת השחרור על לטרון

רבים המצבים המתוארים שם חזרו על עצמם באותה מלחמה ובמלחמות אחרות.... והצרה בכל זה זהו מחיר הדמים שאנו משלמים על קבעון מחשבתי של מפקדים ואין הם רואים משהו מעבר לאף שלהם
אנו עם הפורץ קדימה משחר יציאת מצרים ועד היום . מידי פעם אנו תקועים עם מנהיגים ומפקדים ואנשים המובילים את העם אך הם תקועים עמוק במחשבתם וכך איננו מתקדמים כפי שהיינו צריכים

סיפור מלחמה מאוד דרמטי אבל חובה לכולם לקרוא, בכל זאת כולם צריכים לדעת על ההיסטוריה של ארץ ישראל.
חוץ מזה שזהו ספרו של רם אורן!!!

קראתי את הספר לפני שנתיים ולאורך כל הפרקים הייתי מרותק
הרגשתי שקראתי את הספר כאילו אני אחד הגיבורים בסיפור
סיפור מרגש שמח עם מלא שינוים בעלילה ממליץ בחום

- לא משך אותי(זלמן א.)
- בסדר. יש מתח. מזכיר לי את תקופת מלחמת השחרור (בנימין א.);
- טוב מאוד! (תרצה י.)
- עניין אותי. על התקופה שבה עליתי לארץ (פנינה ב.)

מחקר הסטורי טוב של פרשייה כואבת בתולדות תקומת ישראל, מסופר בצורה קולחת , כל הכבוד לרם אורן שהשקיע מזמנו ויצר עדות היסטורית כזו ( ממש לא דומה ל ז'אנר הממוסחר של ספריו האחרים)

רומן היסטורי-מלחמתי גדוש בדם ציונות ופטריוטיות, לפעמים מאולצת. לא בטוח עד כמה מדויק היסטורית התיאור של אורן על כל מהלך הקרב, אבל זה לא מונע מהקורא לטבול את עצמו בתוך בריכת הדם ואבק השריפה של הלוחמים הישראלים הטריים, חלקם כאלו שרק ירדו מהאונייה כמוזלמנים לשעבר שהגיעו מאירופה, ונשלחו ישר לקרב מול הליגיונרים, יודעים רק יידיש ובקושי לתפעל נשק.

קריאה מומלצת לכל חובב היסטוריה או מי שמתעניין במלחמות ישראל, העצמאות והקרב בלטרון בפרט.

יש קצת טעם לפגם באחרית הספר. איזשהו נסיון להגיד, בסדר אבל הכל הסתדר בסוף. תנו לקורא להחליט מה היה לא כשורה. ומה שלא היה כשורה, זה חיי החיילים כערך שאינו ממש עליון בעיני הפיקוד הבכיר והמנהיג - ב.ג. המתואר כמין במאי-על, שחשש מכוחו המתעצם של הפלמ"ח. כן, הפלמ"ח, (שהיה קרן אור באפילה כנגד הדוגמטיות המאבנת שבה ניסו לעצב את חטיבה 7), ולא מכוחו של הלגיון הירדני, ופטר את אחריותו בהמעטת הכישלון המחפיר של שלוש ההתקפות. אולי רק מי שהיה חייל יכול להתמלא חרון נוכח קבלת ההחלטות המוטה אישית ופוליטית, וחוסר הכשרון והגמישות בהם נוהלו הקרבות. עשרות הסיפורים האישיים שמרכיבים את הפסיפס של הפרשה הזו מציירים רק תמונה חלקית ביותר של זירת המלחמה והתקופה ההיא, אבל תיאור קורות הדמויות הופך את טווח הזמן וההמשכיות ביננו לבינם לקצר מאוד. כאילו קרה אתמול. ספר מטריד גם בעקבות מלחמת לבנון השניה. כנראה ש"רמטכ"ל" של רם אורן הוא המשכו של "לטרון". אז מה למדנו ?
עכשיו גם מתבהר מי הוביל את מלחמות ישראל המוצלחות - אותה רוח של הפלמ"ח. ולמעמיקים בהסטוריה : ארגון הפלמ"ח הוקם בראשיתו כדי להתמודד עם סכנת פלישת צבא רומל הנאצי מכוון מצרים.