ספר מוזר. ערבוב של פנטזיה, שואה, עתידנות, גוגל, שירה, שאלות פילוסופיות ויאוש. העלילה מחולקת להמון דמויות שונות ולזמנים שונים וקשה לזכור באיזה משבר ובאיזה חיפוש נמצאת הדמות הספציפית כרגע.
הכתיבה עצמה טובה- אפשר ממש להרגיש את הבדל האוירה בין יערות רומניה החשוכים בשואה לשדות נהלל שטופי השמש ורחובות אנגליה העמוסים. לדמויות הצעירות קל להתחבר ונהניתי לקרוא אותן, יש בחלקים האלה תובנות יפות ותמימות ילדית מיוחדת.
למרות זאת בספר יש לטעמי יותר מדי התעסקות בדברים גסים שלא תרמו לשום דבר, ותחושה די קשה של מוות, כאב ואובדן לאורך הקריאה.
נקודת הזכות של הספר היא הסוף שלו- הדפים האחרונים טובים והסיום ממש מעולה לטעמי ולכן- בשום פנים ואופן לא לקרוא אותו באמצע. כנראה שהסוף כ"כ טוב רק אחרי שצולחים את הקשיים של כל הספר.
מתאים למי שמחפש את המורכבויות האלה ולא יתייאש באמצע, מי שמחפש ספר קליל או כזה שנותן תחושה טובה גם במהלכו ולא רק בסוף- שילך לספר אחר.

מצד אחד הספר לא מספיק ריתק אותי בשביל לדחות את שעת השינה, כך יצא שקראתי אותו לאורך הרבה זמן. מצד שני הוא בכל זאת סיקרן אותי מספיק בשביל לא לוותר עליו באמצע. וכשהגעתי לסוף לא הצטערתי על ההשקעה והסבלנות.
יש בספר הרבה רעיונות יפים, ולפעמים יש תחושת החמצה שהיה אפשר לפתח אותם יותר לעומק, אך יש לזכור שזה לא ספר פנטזיה ולא ספר מד״ב ושלמרות שמו, ״ילדי הסקויה״ הם לא העיקר.