ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 27 במרץ, 2012
ע"י קוראת הכל
ע"י קוראת הכל
"בזמן שאת קוראת את דוסטויבסקי..." יש שורה כזו בשיר של פורטיס. בהתחלת הספר הזדמזמה לי השורה הזו בראש ולא הצלחתי להיזכר מה השורה הבאה. כמו תקליט שבור...
'בזמן שאת קוראת את דוסטויבסקי,
לה לה לה לה לה...
ברדיו מנגנים שירים של פורטיס
ואני בעולמי שמתהפך... ".
(עד סוף הספר כבר המצאתי לי שורה משלי
'בזמן שאת קוראת את דוסטויבסקי, את מבינה שזה לא בשבילך...')
בעוונותיי, מעולם לא קראתי קודם לכן ספר של דוסטויבסקי. מן הראוי שהייתי מתחילה עם ספריו המפורסמים 'החטא ועונשו' או 'שדים', אבל איכשהו דווקא הספר הזה, 'המתבגר' התגלגל לידיי, והתמונה על הכריכה משכה את תשומת ליבי והחלטתי לנסות.
אז קראתי. ואיך לומר את זה בעדינות? סבלתי מכל רגע.
זה לא בגלל שהספר 'כבד'. אין לי שום בעיה עם ספרים כבדים. להיפך. אני נמשכת לספרים שגורמים לך לחשוב תוך כדי קריאה, שכתובים ככה שאתה קורא אותם לאט לאט ונותן להם לחלחל לתוכך. לא. לא הכובד הוא הבעיה.
גם לא השמות הרוסיים המבלבלים.
גם לא התרגום שאני קוראת פה תלונות עליו. לא מפריעות לי ההערות הצדדיות, והיות ואני לא מבינה רוסית אין לי עם מה להשוות. בעיני, בסך הכל הספר כתוב שפה קולחת, עכשווית ונוחה לקריאה.
הבעיה שלי היא פשוט עם התוכן של הספר. עם העלילה המייגעת והלא ממוקדת, עם הדמויות המשונות והארכאיות, עם הדיאלוגים הארוכים-ארוכים, והמיושנים כל כך.
לו רציתי לתמצת את עלילת הספר בשני משפטים לא הייתי מצליחה, כי היא מפוזרת מדי, אבל בגדול אפשר לומר שזה פשוט סיפור ארוך ומיגע על אנשים שדוחפים את האף שלהם לעניינים לא להם. מרכלים ומרכלים עד קץ הימים.
הדמות הראשית היא נער מתבגר בשם ארקדי, שבתחילת הספר יש לו רעיון מבריק: להפוך לעשיר כמו רוטשילד על ידי חסכנות קיצונית. לרגע נדמה שבזה יעסוק הספר, אבל אח"כ הרעיון הזה נזנח. מדובר בצעיר מבולבל שגדל כל חייו בנפרד ממשפחתו, ולפתע מקבל הזדמנות להכיר אותם. ובערך חמש דקות אחרי זה הוא כבר מרגיש שמערכות היחסים שלהם הן הבעיה הכי גדולה שלו בחיים והוא שוקע בהן כל-כולו...
בתוך נפשו של ארקדי נאבקים זה בזה היצר הרע והיצר הטוב, לעיתים הוא רוצה להזיק, ולעיתים להיטיב. הוא בוחש בקלחת המשפחתית, כשהוא חשוף כל הזמן משום מה רק לחלק מהאינפורמציה, ומגיב בהיסטריה מוחלטת לכל התפתחות.
כל הסיפור הוא מן סערה בכוס מים. יש איזה עשר דמויות, שקשורות אחת בשניה באלף קשרים. הבת של האחד מתאהבת באבא של השני, שבתו מאוהבת באבא של הראשונה... משהו כזה. מן סבך בלתי נגמר של מערכות יחסים סהרוריות שלרוב לא סותרות אחת את השניה, ואם כולם היו פשוט מניחים זה לזה לעשות כרצונם, הם היו יכולים לחיות באושר ועושר... אך לא כך הוא.
יכול להיות שיש בספר חוכמה בין השורות ויכול להיות שיש בו אמירה נוקבת על החברה הרוסית במאה ה-18. יכול להיות גם שדוסטויבסקי מיטיב להיכנס לראשו של נער (אם כי אני לא מכירה נערים כאלה מוזרים. אולי פעם היו) או מנסח אמיתות מענינות על המצפון האנושי, על המאבק בין טוב לרע שמתנהל במוחו של האדם.
הכל יכול להיות. אבל זה נבלע בתוך עלילה כל כך מקושקשת ומשעממת, שזה פשוט הולך לאיבוד ולא שווה את המאמץ. כבר אחרי 200 עמודים חשבתי לנטוש וחבל שלא עשיתי את זה. אני בטוחה שיש לדוסטויבסקי ספרים טובים יותר שלא איבדו את הרלוונטיות שלהם אבל על הספר הזה אני ממליצה בחום - לוותר.
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אוהבת לקרוא
(לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
"אנשים דוחפים את האף שלהם לעניינים לא שלהם...?"
בשביל זה לא צריך באמת לקרוא את דוסטויבסקי. מספיק לשבת חמש דקות בתור בקופת חולים או באוטובוס במדינה שלנו :-))
|
|
|
קוראת הכל
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
תודה חוגי...
קראתי קצת מצ׳כוב וקצת מבולגקוב ואהבתי. כמו שאמרתי, אני לא חוששת מכתיבה כבדה וגם מדוסטויבסקי לא התייאשתי. אני חלילה לא מתכוונת לשחוט אף אחד. :-) חג שמח שיהיה.
|
|
|
חוגי
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
אנ'לא רוצה להיות בשר לביקורת שלך...
ביקורת מעניינת. באופן כללי דוסטויבסקי כותב "כבד" ודורש ריכוז מלא וצלילה מוחלטת לתוך נבכי עלילותיו, גם בספרים שכפילי לאונרדו דיקפריו מעטרים את כריכתם. אם לא התוודעת לספרות הרוסית המעטירה, נסי להכיר אותה דרך כתבי גוגול צ'כוב ובולגקוב.
ואל תשחטי אותי, אל תשחטי אותי... אחלה שיר. באמת. |
|
|
קוראת הכל
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
תודה סנופקין, ואין לך כל סיבה להתנצל :)
שמחתי על תגובתך ולא נפגעתי כלל... מצטערת אם התגובה שלי נתנה רושם כזה :) אני מבינה את מה שאתה אומר על זה שצריך לשפוט ספר בהקשר של המקום והתקופה בה הוא נכתב, ויכול להיות מאוד שאתה צודק, אבל אני אישית, בדרך כלל ממוקדת יותר בכמה הוא מעניין ורלוונטי היום. ויכול להיות שבדיוק ההבדל הזה בגישות שלנו, עושה גם את ההבדל במידת ההנאה שלנו מספרים מהסוג הזה. אם כי, אני עדיין מאמינה, שיש סיכוי שאוהב ספרים אחרים של דוסטויבסקי. לא התייאשתי. שיהיה גם לך חג פסח שמח ותודה על הדיון :)
|
|
|
סנופקין
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
אוקיי, את צודקת
וסליחה אם הייתי מעט בוטה בכך שלכאורה רמזתי שהחמצת את הספר. למרות שבאמת העליתי זאת רק כאפשרות, כי אני לדוגמה מאוד אהבתי את הדיאלוגים ומה שאמרת לגבי "חצאי רעיונות שלא מגיעים לידי מיצוי" אני אישית לא כל כך הרגשתי. אבל יודעת מה? אני חושב שהבעיה אצלי ולא אצלך, כנראה שאני טועה כאן. כמו שאמרת, לא קראתי את "המתגבר", אני מקווה שאקרא אותו בקרוב ואוכל לענות לך על חלק מן הדברים. כן אני מסכים עם דברייך וחוזר בי. רק אעיר שלגבי מה שאמרתי בסוף, בכך שהספרים כתובים וגם מתורגמים בסגנון מסוים. כוונתי הייתה שאולי לנו בתור ישראלים שחיים במאה ה-21, קצת קשה להבין. ההקבלה טיפשית, אבל זה כמו שיבוא אדם ויערער על התנ"ך... הרי ודאי שאין כל בסיס לדבריו, עם כמה שיהיה חכם (לפחות לפי דעתי). שוב ההקבלה לא קרובה להיות מתאימה, אבל זה הרעיון בגדול. אני לא רוצה "להרוס" כאן את הביקורות עם הדיון הזה, אז אכתוב לך כבר לדואר הפרטי :) שיהיה חג פסח שמח ושבוע טוב! ותודה רבה, הארת את עיניי!
|
|
|
קוראת הכל
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
סנופקין יקר...
אין לנו כל כך בסיס לדיון, כיוון שאני עדיין לא קראתי ספר אחר של דוסטויבסקי, ואתה, אם הבנתי נכון, לא קראת את הספר הזה. אז מצד אחד, יכול להיות שאתה צודק וספריו ככלל אינם מתאימים לי, מצד שני, יכול להיות שגם אתה, אם תקרא את הספר הזה, תחשוב שהוא פחות מוצלח משאר ספריו. רק אדגיש שאורך הדיאלוגים כשלעצמו אינו הבעיה שלי. הבעיה שלי היא עם מה שנאמר בהם. לא התמקדתי רק בעלילה, ואני נוטה להאמין ומקווה שלא החמצתי את הספר. אני מזמינה אותך לקרוא אותו, ולשתף אותי אח"כ ברעיון או תובנה שהרשימו אותך. זה תלוי-אישיות אני מניחה, אבל אני מצאתי את הגיגיהן של הדמויות קלושים ועמומים. גיבוב של חצאי רעיונות שלא מגיעים לידי מיצוי בשום שלב של הספר המפוזר הזה. אני בספק אם הבעיה היא רק התיישנות של החומר, אבל גם זו אפשרות. יחד עם זאת, עצם זה שספר נכתב לפני 140 שנה עוד לא הופך אותו בהכרח לטוב, וגם ליוצרים גדולים יש מעידות. קראתי ספרים אחרים מהתקופה, שהרשימו אותי הרבה יותר. ביניהם, אמנם מזמן, אבל גם סיפורים של צ'כוב שציינת, ואין מה להשוות. אצל צ'כוב הדמויות כל כך אנושיות ונוגעות ללב, שכל עוד המין האנושי קיים, הן ימשיכו להיות רלוונטיות. אבל תקרא את הספר הזה ונראה מה תחשוב, ואני מצידי אקרא ספר נוסף של דוסטויבסקי, ואגלה אם צדקת לגביי.
|
|
|
סנופקין
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
ממה שציינת את תסבלי גם מספרים נוספים של דוסטוייבסקי
לדוגמה 'אידיוט' מלא בדיאלוגים ארוכים ומייגעים. אני חושב שפחות או יותר את תרגישי את אותו הדבר, כך שאם זה לא מצא חן בעינייך אז אל תנסי אפילו. אני אישית יכול לומר שדווקא נהניתי מרובם של אותם דיאלוגים שבעינייך לא מצאו חן, אני מניח שזה משתנה מאחד לאחד. אבל מצאתי בהם חלק מאוד חשוב בספר; לעניות דעתי אצל דוסטוייבסקי, הדיאלוגים תופסים חלק מרכזי כיוון ששם הוא מעביר הרבה פעמים את הרעיונות שלשמם כתב בכלל את הספר, כך שאם נתמקד רק בעלילה, אולי נחמיץ את הספר? ובלי לפגוע חלילה, אולי זה קרה לך? ולסיום, אני חושב שגם התקופה של הספרות הזו וגם העובדה שאלו סופרים רוסים (גם אצל טולסטוי וצ'כוב את תתקלי בזה) הולידו את סוג הספרים האלו ויש בהם הייחודיות והגאונות של אותם סופרים גדולים.
|
|
|
קוראת הכל
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
חמדת - יש בזה משהו
זה באמת כמו מלכודת דבש. את צודקת.
|
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
לקוראת-קראתי ספר אחר שלו
"האחים קראמזוב"בתרגום החדש.והוא היה טוב מאוד.אולי אהייה קטנוניתאבל זה לא אישי אליך כמובן,ספרים שמתרשמים רק מהעטיםה והיא עוד כזאת עכשווית לספר שנכתב לפני 100 שנה ,זה נראה לי מלכודת דבש ....
|
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
לקוראת, גם אני סקרנית:)
|
|
|
קוראת הכל
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה לכן יעל ואנקה :)
אין טעם בכתיבת ביקורות לא כנות, נכון? :) אנקה, גם אני קניתי את הספר הזה... אני סקרנית לשמוע מה תהיה דעתך. אולי דווקא הקטילה שלי תהפוך אותו להפתעה חיובית עבורך. לפעמים רמת הציפיות עושה את ההבדל בין הנאה לאכזבה. תודה גם לכל לוחצי ה'לייק'.
|
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
כנות דעת ופתיחות הן תכונות מבורכות בפרט כשהן באות לידי ביטוי ברוקמת מילים מוכשרת כמוך.
כבר קניתי את הספר:( בכל זאת אקרא.
|
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת מקסימה.
|
16 הקוראים שאהבו את הביקורת
