ביקורת ספרותית על הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם מאת יונס יונסון
ספר בסדר

---

בדיון המשפחתי סביב הספר הזה, טען אחי שאי לו פואנטה והוא "לא מבין מה הוא רוצה" ואילו אמא שלי טענה שמדובר בפרודיה מוצלחת על מותחנים. אני מצאתי את עצמי איפה שהוא באמצע.

אין ספק שהסיפור הזוי. הוא מתחיל באופן תמים כביכול בזקן בן 100 שבורח מבית אבות ומתגלגל חיש לחבורת ספק-פושעים שנמלט מהחוק עם מזוודה יקרת ערך, גופות של ארגון פשע ופילה. החלק הזה יותר מוזר ממעניין, אבל כשאנחנו מתחילים ללמוד על ההיסטוריה הפרטית של זקן החביב שלנו, פתאום המוזרות הופכת למעניינת. מסתבר שהבחור (לא כל חייו הוא היה בן 100, כן?) הסתובב בין ארצות העולם ומנהיגים מפורסמים ובצירוף של כישרון, מזל ושוויון נפש הצליח לארגן את האירועים תמיד לטובתו. רוצים דוגמה? הוא מגיע לברית המועצות כדי לסייע בפיתוח האטום, נפגש עם סטאלין, מרגיז אותו, שוהה 5 שנים במחנה עבודה, שורף עיר שלמה כדי להימלט בתחפושת מרשל רוסי, נפגש עם קים-ז'ון-איל הילד, מרגיז גם את אבא שלו--- בקיצור, הבנתם את הרעיון.
חבל רק שבשלב כלשהו, כל העסק נעשה צפוי מדי והפסיק להפתיע, וכשהוא הפסיק להפתיע הכל הפך למלאכותי.
אלון נדמה לי הצביע כבר לפני שהספר נורא מתאמץ- מתאמץ להצחיק, לנבא את העתיד באופן שנון, לפזר אמרות שפר, ללגלג על השלומיאליות של המשטרה ועל הקריזיונריות של מנהיגים באשר הם. בשביל ספר שהגיבור שלו אדיש למה שיקרה- שהרי אין טעם לעסוק בניחושים כשהכל יכול להיות- המאמץ הזה הופך למגוחך.

אז שורה תחתונה? הרעיון מקורי, אבל הביצוע סובל מנפילת מתח איפה שהוא במעבר מרוסיה לצפון קוריאה- או במילים אחרות, 150 עמודים לפני הסוף. והסוף? סיום נוסח הם-חיו-באושר-ועושר. בתאילנד, לא בהוליווד. נו באמת.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם