קווידיץ' בראי הדורות הוא ספר שמוזכר באחד מספרי הארי פוטר. את התוכן של אותו ספר תוכל למצוא בספר הזה.
הספר חביב. יש בו רעיונות מקסימים והוא נותן תמונה מלאה של המשחק. יש קטעי חפירות מעצבנים, אבל פשוט מדלגים עמוד.
אל תקנו את הספר (חבל לבזבז) אבל הוא ספר חמוד וכיפי.

מדהים! פשוט וואו!
---
הספר מספר על מערכת יחסים מורכבת מאוד בין שתי אחוזות (ליתר דיוק בין האנשים שגרים בכל אחוזה): אנקת גבהים ותראשקרוס גריינג. העלילה קצת יותר מורכבת אבל לא אכנס לפרטים כדי לא לגלות. ועכשיו לביקורת: הספר מלא בקטעי מרגשים ורומנטיקה. הסופרת מצליחה לא לעשות רומנטיקה קיטישית מעצבנת אלה משהו באמת מעניין וסוחף. הדמיות בספר גם מענינות מאוד, בכל אחת מהן יש פגם. קתרין טיפשה (כנ"ל איזבלה), היתקליף נקמן וכולם נורא מתקעבים במעמד שלהם ולא מוכנים לחשוב מעבר. אני חושבת שזה מה שמסבך את העלילה, דווקא העובדה שכל הדמיות אנטי. הרבה חושבים שדווקא אם היה "שיתוף פעולה" בין הדמיות זה מה שיניע את הספר והסופרת מוחיכה לנו ההפך.
בכל דבר יש בסופו של דבר גם כמה תקלת\בעיות, גם בספר הזה יש.
הסיפור מסופר ממקור שלישי\שני תלוי איך אתם מגדירים מקור ראשון. האיש שממנו הסיפור מסופר מכניס קטעים לא נחוצים ולא מספר את זה בצורה הכי מענינת. אני חושבת שאם היו נותנים לאחת הדמיות לספר בדרך שלה זה היה יוצר הרבה יותר עיניין.
לסיכום, תורידו מנשים קטנות את קיטישיות תוסיפו קצת פלפל ותקבלו את אנקת גבהים.

איתן הוא ילד רגיל, עד שהוא מכיר את לינה. איתן משחק כדורסל, מדבר עם החברים ועסק בדברים מעט שיטחיים. כשהוא מכיר את לינה, ילדה חדשה בעירה שלו הוא נכנס לתעלומה גדולה מאוד, עם כשפים וקללה.
***
כשאני קוראת פנטזיה אני בדרך כלל מחפשת ספרים עם קוסמים\מכשפים\כל דבר דומה מכמה וכמה סיבות:
1. אין להם כוח מוגדר וכל סופר משנה את זה (לא למשל כמו דרקונים).
2. סביבם יש סיפור שלם.
3. זה תמיד דבר מעורר קנאה כוחות קסם.
הסופרות באמת יצרו כאן עולם קסום ומרתק, והספר הזה שאב אותי אליו. אבל מה הייתה הבעיה? הסוף.
הבעיות שהיו בסוף (אני מכורה לרשימות אה?):
1. האקשן התחיל רק בשמונים עמודים האחרונים ובספר יש 500 ומשהו עמודים.
2. היו בו קטעים צפוים.
3. היו פינות שהוא לא סגר.
אז מה שאני מנסה להגיד זה:
לא משנה איזה עולם המצאת אם אתה לא יודע איך לסגור אותו הספר לא טוב.
הספר שאב אותי והיה מעניין אבל הסוף היה גרוע, לסיכום.

מודה לא סיימתי, אבל קראתי מאה ומשהו עמודים.
הרעיון של הספר נראה מעניין ומותח. אבל אז מגיע הביצוע.
חצי מהזמן הוא לא חושב על המוות ויש רק איזה סיפור אהבה. לא שהוא סיפור אהבה טוב, הוא כתוב בצורה משעממת (השיער והעיינים ויופי טופי (זה כבר לא קשור!)). לא שקורה שם משהו מסעיר ומרגש, מזכיר טלהנובלה.
ו"המתח?" ממש לא מותח, ליתר דיוק צפוי מידי. למי שלא קורא ספר פעם בחודש אלה יותר היה קל לנחש את הסוף.
אני חושבת שאפשר לשפוט לפני שליש מהספר ובאמת ניסיתי לקרוא כמה שיותר.
הסיבה היחידה שלא נתתי כוכב היא שלא קראתי עד הסוף.
לסיכום, כמה שהספר נראה מעניין הוא לא (או לא כל מה שנוצץ זהב).

"רובי גרה לבדה בבית הצהוב כבר כמה חודשים ומבינה שהפעם אמא שלה לא תחזור.
חייה עומדים להשתנות. היא עוברת לגור אצל אחותה הגדולה והעשירה ועתיד חדש
נפתח לפניה. עכשיו יש לה חדר משלה בבית מרווח ויפה, היא לומדת בבית ספר
פרטי ומתחברת עם נייט, הנער המקסים שגר ממול.
אבל רובי, שרגילה לסמוך רק על עצמה, מסרבת לתת אמון באנשים שמבקשים להתקרב אליה." מתוך התקציר.
...
חיפשתי בחנות מתנה לחברה. תוך כדי החיפוש ראיתי את הספר הזה, שמעתי עליו הרבה. בסוף החלטתי לקחת אותו לעצמי.
העלילה בספר נבנת לאט לאט, וזה דבר שאני אוהבת בספרים. קל להזדהות עם הגיבורים (או הגיבורה) ומבינים הכל כמו שצריך.
לפעמיים שיטה זו יוצרת בעיות של שיעמום, וזה מה שלא קרה בספר הזה. אפילו ההתחלה מענינת! כמה שאין בה מתח.
באיזה שהוא שלב אתה מתחיל להיתאיש, איפה המתח?
ואז הוא מופיע! בול במקום הנכון.
בכלל הכתיבה יפה, הדמיות מדהימות והספר מותח!
הרגשתי שמשהו בסוף איכזב אותי, לא יודעת מה. אולי נייט? אולי רובי? או אולי הסוף?
לא יודעת מה זה.
לסיכום, ספר נחמד ויפה! מומלץ!

יום מחלה טיפוסי, שוכבים במיטה משועממים, מגלים שאין מה לקרוא ומתחילים לחפור בכל הבית.
אבא תמיד חפר לי על הספר הזה וכבר בגיל קטן ניסיתי לקרוא את ההתחלה ומיד נטשתי, אז אתמול ניסיתי שוב. ההתחלה קצת משעממת ואז ניכנסים לסיפור.
הספר מספר על חבורה של ילדים שמשחקים במגרש (לא כזה של כדורגל! פשוט שטח אדמה) בשם הגרונד. חבורה אחרת של ילדים (שיש להם גם שטח משחק, רק פחות טוב) מאימת לפלוש לגרונד.
לפי דעתי זה ספר מדהים! יש פרקים נחמדים ומצחיקים, ויש פרקים עצובים ומותחים, שזה ממש נחמד שיש שילוב של הכל בתוך ספר אחד.
היה ממש קל להזדהות עם הדמיות, לשנוא אותן ולחילופי לאהוב אותן.
למרות שהעלילה נראת פשוטה היא מסובכת מאוד!
דבר אחת ממש הרגיז אותי! אני ניחשתי את הסוף עד לפרט האחרון כבר בפרק השני! זה ממש אבל ממש עיצבן!
בשורה התחתונה: ספר נחמד, כתוב היטב! רק חבל שניחשתי את הסוף :(

הספר מספר על שני תאומים בני 13 שנודדים מבית לבית. יום אחד זוג זקנים מאמץ אותם לביתו שבעמק היפה רובי הולר. בתוך הסיפור מתרחשת הרפתקה.
---
אני רוצה להגיד שהספר פשוט מתח אותי! הרגשתי שאני רק רוצה לקרוא ולקרוא. הסגנון של שרון קריץ' הוא אחד מהסגנונות כתיבה האהובים עלי! אני אוהבת איך שהיא מתארת את מה שקורה. עכשיו נגיע לקטע של הקטילות, דבר ראשון, התאומים בני ה13 את בטוחה שהם לא בני 10? אני עוד מעט בת 12 ולא מתנהגת כמו שהתאומים האלה מתנהגים וכך הרבה ילדות וילדים בכיתה שלי. דבר שני, אם אין לך דרך לסיים את הספר עדיף שלא תחרבשי משהו הזוי. אלה קטעים שעיצבנו אותי קצת אבל אהבתי את הספר ובכל זאת הרגשתי גם אכזבה בהשוואה לספר התלבלבות.

הצד החר של האי מספר על אונור. אונור עוברת דירה וגם עוברת בית ספר.
בזמן שאונור מנסה להשתלב בחברה של המקום החדש הוא מגלה את הסודות האפלים ביותר של מקום זה.
הספר מספר על עולם עתידני שיש דמיון די חזק בין העולם הזה לעולם של משחקי הרעב וספרים נוספים.
הנושא הזה כבר חרוש כמה אפשר לדבר על עולם עתידני?
זו בעיה של רוב הספרים שיוצאים בשנים האחרונות אבל גם של זה.
בספר עוברות 4 שנים ולא רואים שום שינוי בדמות. היא נשארת אותו דבר רק ב70 עמודים האחרונים היא משתנה.
יש הרבה מוסגים שהסופרת משתמשת בהם הרבה ואתה לא מבין מה הם. הם מובנים רק באמצע\בסוף הספר. זה מעצבן לקרוא כך.
אני לא אוכל להגיד שהספר לא מרתק, כי הוא כן.
אני לא ממליצה על הספר אבל הוא נחמד.

הביקורת מתיחסת להוצאה הישנה.
---
על הספר איה הג'ינג'ית שמעתי הרבה מפי מבוגרים. הם סיפרו לי כמה איה הג'ינג'ית זה ספר מדהים שהם קראו בילדותם ועכשיו כדי לי לקרוא אותו גם. הלכתי לספרייה, בהתחלה הוא נראה לי כמו ספר עם עלילה לא מיוחדת או מקורית. קראתי את הכריכה והבנתי שלסופר יש חוש הומור והוא כותב די מצחיק. אז לקחתי. התחלתי לקרוא ונשאבתי מצחוק. כל פרק בספר נגמר בפואנטה מצחיקה במיוחד (בדיוק מה שאני אוהבת!). ילדה אחת שהמלצתי לה על הספר היא השאילה מספרית בית ספר את העותק הזה ובהפסקה אחת לא היתאפקתי וגנבתי לה אותו, למרות שאמרתי לה שגנבתי בהפסקה...
גם שאר החלקים מצחיקים (קראתי קצת וזה היה מצחיק).
בקיצור מומלץ!