קראתי את הספר הזה אחרי שקראתי את ספרה הקודם של המחברת "והשמש חיממה לנו את הגב" וכך כדאי לעשות. שני הספרים משלימים זה את זה. בספר הראשון מתואר סיפורה של אלישבע, בת דמותה של המחברת שהוריה אינם מסוגלים לגדלה והיא עוברת ממשפחה אומנת אחת לאחרת, עד אשר לוקחת אותה דודתה הרווקה גרטרוד, ומגדלת אותה במסירות ובקשיחות יקית.
בספר זה מתואר מסעה של הגיבורה, אלישבע שהיא כבר אם לבן בוגר וגרושה מבעלה, למחוזות הולדתם של הוריה ומשפחתה. היא מגיעה לשם עם חברתה בחיפוש אחרי שורשים המשפחה ובניסיון לפענח תעלומות בעברה של המשפחה. ה"דלק" לנסיעה הם מכתבים שמצאה בעזבונה של דודתה, מכתבים מאת סבה שנספה בשואה, שבעזרתם לומדת הגיבורה על הנסיבות של חייהם במלחמה ועל ניסיונותיהם הנואשים לעזוב את גרמניה ולהגיע למקום מקלט. בהגיעה לגרמניה היא מצליחה לגלות חלקים של הסיפור שעדיין לא נודעו לה, ונראה שמבחינות מסוימות יש סגירת מעגל.
ספר זה משלים את תיאור דמותם של ההורים ושל גרטרוד, ועסוק פחות בגיבורה המחברת, שהייתה מרכזו של הספר הקודם.
במיוחד צבטו את הלב המכתבים האותנטיים של הסבא. אנו שיודעים כבר מה עלה בסופו מבינים כמה היו במכתבים ספוגים באשליות, ועד כמה מסוגלת הנפש האנושית להתרגל לכל עוול ולנסות למצוא בו משהו טוב.עד כמה המשיכו אנשים לחיות חיים יומיומיים ולדאוג בגלל דברים בנאליים, כשהאש בכבשנים כבר הייתה מוסקת היטב.
כדאי לקרוא, אך לא לפני "והשמש חיממה לנו את הגב".