קוראת ולא רוצה שיגמר.
תרגום מהנה של שאול לוין.

ספר מרתק, עשיר ומרגש, המלווה את הקורא בטיול לעולם קרוב ורחוק ולא כל כך רחוק. חניתי הרבה למחשבה. העתקתי קטעי טקסט כדי לקרוא בהם שוב ושוב ולחשוב עליהם. עמוד אחד אפילו קראתי בלופ ואני מתכוונת לצלם. ועדיין איני מרגישה שמיציתי. לדוגמה, משהו בסרט הפנימי מציק לי. בכוונתי לקרוא אותו שוב בניסיון לפצח את הקושי.

בניגוד למה שנאמר כאן לפני, הסוף אמין בעיני, סביר וטבעי. עם זאת, במקום אחר התרשמתי שרון לשם מכופף את העלילה באופן מפתיע לטובת רעיון. אכן לא נערכתי להבזק של פנטזיה. אך אין ספק שהוא במסגרת סמכותו של הסופר, ומוסיף עניין.

במפגש עם המחבר ברגבה (בו השתתפתי במהלך הקריאה), הוא המליץ לסופרים מתחילים על טכניקת כתיבה שועטת קדימה ועל המנעות מקריאה חוזרת ככל האפשר. וזאת, כפי שהבנתי, על מנת שלא ליפול בפח של בחינה ביקורתית מדי של הנכתב ושל אינספור תיקונים לשיפור הפוזה.
ניכר שהוא עצמו נהג כך. זאת אסטרטגיה אמיצה, התורמת לספר אותנטיות ועומק וחושפת יותר מהעושר הפנימי של הכותב. יש לה מחיר למחבר, ואני רואה בה נתינה ומודה לרון לשם על כך.
וממתינה בהתרגשות לספר הבא.

לא ביקורת, אלא סיפורון. בגלריית לוחמי הגטאות מוצגת (מרץ 2010) תערוכת קרמיקה, ואחת העבודות הזכירה לי תפוח אדמה. http://twitpic.com/18aylr

נזכרתי בספר "קוץ הארגמן" שהיה לי בילדותי. היה בו סיפור חביב על ילד שבקיבוצו גידלו תפוחי אדמה. באחד מגיוסי החברים לאיסוף היבול, התלווה להוריו. לשמחתו, מצא לפתע בשדה תפוח אדמה בצורת ארנב. תפוח אדמה זה הפך לחברו הטוב ביותר.

הספר האהוב עלי ביותר בילדותי. על ילדה שנכנסת למראה ועוברת הרפתקאות עם בבואתה. זה מאפשר לה לראות את עצמה מהצד. כשהיא מלינה על התנהגות בבואתה, הבבואה מזכירה לה שהן שני מופעים של ילדה אחת, ושהיא עצמה התנהגה באותו אופן בהזדמנויות קודמות.

קיים ב-DVD רוסי עם תרגומים (לא לעברית, כנראה). לא אהבתי את האנימציה ובכלל.

ספר יוצא דופן, קצת מוזר, עמוק, גולש למיסטיקה.
מתבקש לקרוא אותו קריאה חוזרת בתקווה להבין יותר.

מהנה ומרחיב אופקים.