"הנשאי לי" גו'ן אפדייק

אל ג'ון אפדייק (2009-1932) הסופר האמריקאי נחשפתי לראשונה בשנות העשרים המוקדמות שלי, אפשר לומר בגיל שלא תאם בדיוק את מורכבות הספרים שלו. מערכות נישואין ומה שמתרחש שם בין הסדינים לצד דד דולף וזעטוטים זבי חוטם לא היו הסצנות שעניינו אותי אז, ובכל זאת קראתי את "זוגות" שעסק באינטימיות מינית בתוך מסגרת הנישואין ומחוצה לה, בקרבות הניטשים בלא הרף בין הגברים לנשים, ובגבול שבין חירות והתפרעות היצרים לבין המקובל והמוסרי. אני זוכרת שהספר ריתק אותי אבל גרם לי גם לאי נחת ולמרות זאת הוא השאיר בי את חותמו . כעבור שנים חיפשתי את "רוץ שפן רוץ " ואת אלו שבאו אחריו, ועכשיו אני סוגרת מעגל עם הרומן שלו "הנשאי לי" .

כבר בעמוד הראשון, בעצם כבר במשפטי הפתיחה הראשונים אפדייק זורק אותנו היישר לזרועותיה של פרשת התאהבות. התאהבות "אסורה", בין ג'רי הנשוי לאישה אחרת, לבין סאלי הנשואה לגבר אחר, וגורם לנו להתפלש יחד אתם בתוך התבערה של אותה החוויה. בכישרון רב, הוא כותב על עין הסערה, על מה שהיא גורמת, על הצד הנואש והמריר מתוק שלה על מה שמפעיל אותה ואיך היא הופכת ממש כמו כל תופעה בטבע -לבלתי נשלטת, ועל המחיר שהיא גובה באותן הנסיבות.

"כל יום כל יום אני מתאהבת בבחור יפה ברחוב" שרה חוה אלברשטיין, ופרופ' איילה מלאך פיינס ז"ל כתבה ספר מחקרי מופלא על החוויה הזאת.

אז נגיד שבסרטים הרבה יותר קל להציג את המנעד הרגשי הזה כי אפשר לצלם מקרוב כל תו בפנים ולצלול לגיבורים עמוק בתוך העיניים ואפילו לתעד את השיער סומר על העור מבלי לומר מילה נוספת. מי מכם זוכר את מריל סטריפ ורוברט דה נירו בסרט הנפלא שלהם "להתאהב" ? אז זהו. אפדייק מצליח לעשות את זה, ממש כמו בימאי בכתיבה המדויקת שלו. הוא בוחש למעננו באימ –אימא של האינטימית מבלי להיות גס או בוטה, ומציב מולנו מראה חדה , שמגדילה כל תא השייך לגיבורים שלו ומאלץ אותנו לקרוא אותו בנשימה של אצן למרחקים ארוכים. וזה לא בדיוק להרגיש חסרי נשימה, או לנשום שטוח ומהיר, זה הרבה מעבר לזה. זו נשימה רגשית וקשה לי להקביל אותה עכשיו מול מילה מתאימה.

נאמר עליו שהוא : כתב בכל יום כל היום, בבולמוס אדיר והכול כדי להביס את הזמן האוזל. הוא היה פרובנציאלי, שמרן ולא יהודי וכתב על קנזס ולא על מנהטן וזו אולי הסיבה שהרחיקה אותו מהקהל הישראלי- אני מצטטת. (וחבל שכך...) הוא גם זכה בפרסים רבים למעט פרס נובל , ונחשב לאחד מגדולי הסופרים האמריקאים.
ולא, זה ממש אבל ממש לא רומן רומנטי...