אם הדמות הראשית הייתה קצת יותר הגיונית אולי הייתי נהנת מהספר.
היא הדמות המושלמת, שכולם אוהבים וצוחקים ב"היסטריה" מכל מילה שיוצאת מהפה שלה.
מחליטה דבר אחד ועושה דבר שונה לחלוטין רגע אחרי.
הסופרת לא יכולה לכתוב עליהם עד כמה שהם לא מושלמים ולצייר אותם באופן אחר לגמרי.
לא ציפיתי הרבה מהספר אבל עדיין התאכזבתי.

מאוד התאכזבתי מהספר.
אני אוהבת ומעריכה את מורקמי אבל הספר הזה לא טוב כמו האחרים מהסיבה הדמויות פה היו אותן הדמויות, הרעיונות אותן רעיונות והעלילה לא מספיק מעניינת כדי לכפר על הדברים האלו.
היו משפטים שנהנתי לקרוא ודברים שרק מורקמי יכל לכתוב ואני בהחלט אשמח לחזור ולקרוא קטעים מסויימים אבל זה הדבר היחיד שאהבתי פה.

הדבר הכי מפחיד בספר בשבילי היה שאני מכירה מישהו שדומה לאמא מהספר. סיפורים כאלו לא ממציאים והם נמצאים בכל מקום.
הייתי אוהבת את הספר יותר עם הסוף שלו לא היה מהיר כל כך ודבר כזה כמעט תמיד הורס לי ספרים טובים.

בספר היו חלקים שרציתי פשוט לסגור אותו ולא להמשיך. הרגשות של הדמויות בכמה מהחלקים היו קשות לעיכול, הכעס והסתכול שלהם נדבק אלי יותר מידי וגרם לי לבחילה. אני אפילו לא יודעת למה, יכול להיות שזה קרוב כל כך לבית, יכול להיות כי רק נלחצתי מלדמיין את עצמי בסיטואציות שהדמויות עברו.
במידה כלשהי כן נהנתי ממנו אבל זה לא ספר שאקרא אותו שוב פעם מחדש.

ספר טוב ונהנתי לקרוא אותו.
הרומנטיקה כאן הרגישה נורא מאולצת וכשהם דיברו אחד עם השני על הרגשות שלהם הרגיש לי כאילו אני רואה סרט קיטשי זול.
הספר היה יותר יפה אם היו משאירים את החברות שלהם כמו שהיא הייתה בתחילת הספר וזה לא היה הורס אותו אלא דווקא מוסיף. אפשר לאהוב ולהתחבר לבן אדם גם בלי להתאהב בו וחבל שזה לא היה ככה.

לא ספר מושלם אבל מאותם הספרים הנדירים שאי אפשר להפסיק לקרוא. בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מתקשה לסיים ספרים מהר אבל את הספר הזה לא יכולתי פשוט להניח.
ספר מותח, גורם לך לחשוב ולעלות השארות בקשר לזהות הרוצח.
הכתיבה מאוד זורמת ואני חושבת שמעבר מדמות לדמות הוסיף לסיפור בניגוד למה שראיתי שאנשים חושבים.

למרות שאני מאוד אוהבת ומעריצה את הרוקי מורקמי אני לא חושבת שכתיבת סיפורים קצרים היא הצד החזק שלו.
מצאתי את עצמי הרבה פעמים מבולבלת מול כמה מהסיפורים. אני חושבת שאם הם היו ארוכים יותר, באורך של ספר אפילו הוא היה יכול להעביר את המסר בצורה טובה יותר. הוא עושה את זה בדרך מצויינת בספריו הארוכים יותר.
למרות זאת כן נהנתי מחלק הסיפורים ואהבתי את זה שאפשר להרגיש את הפן האישי של הסופר גם בסיפורים היותר ההזויים שלו.

אחד מהספרים הכי גרועים שקראתי בחיי.
הדמות הראשית, כמעט בת 30, מדברת ומתנהגת כמו ילדה בת 12(למען האמת, אני מכירה בני 12 יותר אינטליגנטיים ממנה). בקושי הצלחתי לסיים את הספר כי כל משפט שני פשוט עיצבן אותי. כל פעם שאני קוראת ספר גרוע חבל לי להניח אותו בצד כי יכול להיות שהוא יפתיע אותי, אבל זה לא קרה כאן.
בזבוז זמן.

בין הספרים הכי משעממים שקראתי. עברתי את החצי שלו אבל לא הצלחתי לסיים אותו ובאמת שניסיתי. אין אצלי דבר כזה לא לסיים ספר אבל לצערי הגעתי לנקודה מסויימת שפשוט לא יכולתי להמשיך. הוא עדיין שוכב וממתין לי שם שאני אסיים אותו אבל זה יקרה מתי שיגמרו לי ספרים לקרוא, ז"א-אף פעם. הספר דווקא התחיל טוב. הוא מעניין ויש הרגשה שכל סיפור יסתיים בתגלית מפתיעה אבל הם לא..