אלכסנדר מוקדון הגדול זכה לתהילה היסטורית אדירה ולתהילת גיבורים בזכות אישיותו ומנהיגותו הכבירה והמיוחדת .

הוא הפך לאגדה בחייו ועדיין אישיותו מציתה את דמיונם

של רבים וזאת בזכות כיבושיו ושליטתו בחלק אדיר מהעולם של

אז.

אך למרות הנאמר ואני מאלה שקרא לא מעט ספרים על דמותו

ואישיותו ולא סתם הוא נקרא מלך המלכים.

אבל האמת חייבת להיאמר שאלכסנדר מוקדון לא התעלה לרמתו הבלתי נתפסת של גנגס חאן שהפך ממנהיג של עם נוודים החיי

באוהלים והשותה חלב סוסים מותסס ואכל בשר סוסים פראיים

שמנה קצת יותר ממיליון אדם למנהיג העולם שהיה ידוע אז

נכון שמרחק הזמן שחצץ בין שתי הדמויות הינו גדול כמעט

1450 שנה אך גינגס חאן יזכר לא רק כהמצביא הכביר

והמהולל שקמו בהיסטוריה אלא ובעיקר כאדם המנהג צבא ונדאל רוצח והמשמיד כל מה שנקרה בדרכו.

עם ששדד החריב רצח בזז ואימלל עמים וארצות שכבש

קראתי את הספר "גינגס חאן כובש הערבות" אך לא הצלחתי

להפנים ולעכל את גודל אישיותו ועוצמת מנהיגותו של

גינגס חאן אך בספר הזה נפל לי "האסימון " ואני מוקסם

מגוגל חוכמתו ובינתו של האדם המיוחד והנדיר הזה.
******
בפרק הראשון של הספר מובא סיפור המתאר את כיבוש העיר

"בוכרה" שכיבושה היה הסמן של המערכות האדירות בכל

החזיתות .

"בוכרה הייתה מרכז לימודי דת שתוארה כ"עדי ועונג

לאיסלאם כולו" אשר נהנתה ממעמד יוקרתי בלבם של מוסלמים

בכל רחבי העולם וכונתה" בוכרה האצילה".

כניסתו לבוכרה היתה גולת הכותרת של מתקפת פתע ואולי

הפעולה הנועזת ביותר מסוגה בהיסטוריה הצבאית .

היעד שאליו ביקש להגיע .

העיר בוכרה ניצב בלבו של נווה מדבר פורה על אחד מיובלו

נהר "האמו דראיה" שאוכלס בעיקר בעמים ממוצא טגקי או

פרסי אך נשלט בידי שבטים טורקיים במסגרת האמפריה החוו

רזית החדשה והמהוללת.

בכיבוש מתוארת הביזה של עיר שעושרה ואמידה היו לשם דבר

המתוארים רק באגדות עיר שהייתה עשירה בזהב ובמשי שהמו

נגולים לא הקירו ולא ראו מעולם ובחילה לא הבינו מה נפל

בין ידם.

בהמשך מתוארים כיבוש האמפיריה החווארזמית איראן של היום

והעושר שהתגלה בה שזה עושר בל יתואר באיכותו ובעוצמתו

אך הכואב והמעצים מהכל הוא תיאור הטרגדיה של העיר בגדד

שהחליפה סירב להיכנע לצבא המונגולי ולמען יראו וייראו

תחילה גירשו את כל תושבי בגדד בזזו את העיר שרפו אותה

כליל ולבסוף רצחו את כל תושביה גם החיות נקטלו ולבסוף

החליפ הובא למרכז העירה השרופה הוא גוגל בשטיח ואלפי

פרשים מונגולים רמסו אותו תחת רגלי הסוסים סוף טרגי

ומעציב.
משורר מוסלמי ההמום ממה שראו עיניו כתב"למה אמי ילדתני"

בניו של גינגס חאן ולאחר מכן נכדיו המשיכו בכיבושי

הארצות והעמים הכנועים והמושמדים התווספו לאמפריה

המונגולית הם כבשו את אסיה סין הודו חלק מאירופה ארצות

האיסלאם טורקיה המזרח הרחוק בקיסטן אפגניסטאן סוריה

חלק מארץ ישראל רוסיה והרשימה עוד ארוכה .

המעניין שכיבוש אירופה בוטל מאחר והמודיעין המונגולי

לא מצא עניין באירופה שהייתה ענייה ונחשלת והמונגולים

לא רצו לבזבז זמן על דבר שאין בו תועלת חומרית.

האמפריה המונגולית הגיעה לשיא גדולתה וזוהרה במאה

השלוש עשרה אך סכסוכים ומריבות על חלוקת השלל בין נכדיו

וניניו של גינגס חאן היו הסימן לתחילת קריסתה והיעלמותה

מהעולם.

האות לקריסת האמפריה הענקית הוא התבוסה שנחל צבא המונג

ולים ב"עין גאלות" עין חרוד של היום כשהצבא היה בדרכו

לכבוש את מצרים .

האמפרייה של גינגס חאן היתה האמפריה השבטית הגדולה

והאחרונה בתולדות העולם .

גינגס חאן היה יורשן של עשרות אלפי שנות מלחמה בין השבט

ים הנוודים לבין הציווליזציה יושבת הקבע.

ההתנגשות בין התרבות הנוודית לתרבות העירונית לא הסתיימ

עם גינגס חאן אך מאז לא הגיעה עוד לרמתה בימיו.

אחד הראשונים שבחרו להחזיר את עטרת גינגס חאן ליושנה

היה דווקא איש שוחר שלום אבי העצמאות ההודית גאואהרלאל

נהרו בראש השנה של שנת 1931 בהיותו אסיר מבודד בכלא בר

יטי שמע כי השלטונות הקוליניאליים עצרו את אשתו וכי היא

זוכה ליחס קשה הוא גם ידע שבתו בת השלוש עשרה אינדרה

לימים ראש ממשלת הודו עלולה לסבול מחרדה ודיכאון ולכן

התחיל לכתוב לה מכתבים ארוכים המתארים את ההיסטוריה

מנקודת מבט מנוגדת לזו הנלמדת בבתי הספר הקולניאלים

באחד המכתבים תיאר וכתב " אפשר בנקל לתאר את התדהמה

שאחזה בעולם האירו אסיאתי לנוכח התפרצות געשית זו שהא

דם ניצב מולו חסר אונים".

גברים חזקים ונשים חזקות היו אותם נוודים בני מונגולים

שהורגלו בתלאות ובחיים באוהלים ברחבי הערבות הגדולות

של צפון אסיה.

ההיסטוריה המונגולית לא זכתה להכרה בתודעת האנושות ההיס

טורית אך אין ספק שזו היסטוריה מפוארת ואדירה אך רווית

דם ואש ובעצם איזו הסטוריה לא הייתה כך

זהוא ספר ענק המתאר הסטוריה של עם קטן פרימיטיבי ועני

החיי באוהלים עם שלא נפקד מקומו בבמת ההסטוריה .

הסופר גק ותרפורד עשה את זה באופן ברור וקל לקריאה

הוא היה מקורי נאמן לסיפור ההיסטורי .

נהנתי מכל רגע

כאבתי את כאבם של העמים הנכבשים והנכחדים

גינגס חאן מנהיג ענק דגול אפילו נאור

לגינגס חאן ולמונגולים נעשו ועדיין נעשו עוולות

גינגס חאן נפקד מקומו בין הענקים אך הוא ראשון בין כבי

רים

ממליץ לאוהבי ההיסטוריה

אני מאוד רוצה שתשתתפו איתי בחוויה

לדעתי ספר מאוד חשוב, לכל מי שמתעניין בהיסטוריה. אמנם יש חלקים יותר משעממים, אך שווה לצלוח אותם ולקבל את התמונה הכוללת. התמונה הכוללת היא מרתקת ומפתיעה.

אי אפשר להתייחס לספר כמאמר היסטורי שעבר ביקורת אקדמאית אמינה. בין השאר מכיוון שהוא מתייחס בעיקר לספר עתיק, שתורגם, כמקור מידע. אם אפשר לעשות הקבלה , ספר עתיק שהוא מעין "דברי הימים" של האמפריה המונגולית. (גם על התנ"ך יש הרבה ביקורות שמקור היסטורי מהימן). אבל ללא ספק, נשברים כאן כמה מיתוסים על התדמית הרצחנית של המונגולים. זה לא שהם לא היו רצחניים, אלא שהיו להם עוד כמה תרומות לאנושות, בדרכם המאוד יחודית.

אני מאוד ממליץ.

בשנת 1162 נולד טמוג'ין הלא הוא ג'ינגייס חאן, המצביא הדגול להואלון , נערה משבט אולקונוד ולייסוגיי אביו ,שגם חטף את אמו מארוסה המקורי. אביו גם ימות מהרעלה עוד לפני שימלאו לג'יהגייס חאן 9 שנים ויהא עליו לפרנס את משפחתו -כך מתחילה ההסטוריה של אחד הכובשים הנודעים בהסטוריה.
הספר מתאר את שושלתו של ג'ינגייס (האל הקדום המוליד) חאן , אחד המנהיגים החכמים שפיתח בין השאר את השימוש בדואר, בימיו הוחל במסחר באמצעות שטרות נייר בגיבוי מתכות (כמו שמוכר לנו כיום), את החשיבות של החסינות הדיפלומטית לשגרירים, שימוש בחילות הנדסה ועוד רבים וטובים.
טמוג'ין שהחל כנער שנפל בשבי וברח ממנו הגיע לגדולה לאחר שבין השאר הרג את אחיו הבכור למחצה, כרת ברית דמים עם טאמוקה (אוייבו העתידי) והכל בגלל עיתוי נכון הפך לשליט חכם ונאור שהחוק שלו גם חל עליו ועל משפחתו ולא רק על נתיניו, הוא לא ראה בעינוי מטרה, אך דרש צייתנות מוחלטת מנתיניו. בימיו (מת ב-1227) הגיעה ממלכתו עד לרוסיה וכללה גם חלקים נרחבים מסין וכל זאת עם אוכלוסיה שמנתה מליון איש בלבד. הוא פיתח טקטיקות חכמות וגאוניות ושכלל את השימוש בתעמולה במלחמה. הוא קידש את חיי חייליו.
עם מותו החלו מאבקי ירושה , ועל אף זאת הצליחו ילדיו אוגודיי ואח"כ נשותהם (בשנים 1237-1251)לשלוט על כל סין וגם לפלוש לכל מזרח אירופה (פולין הונגריה וכל רוסיה נפלו לידיהם) וכן על פרס הודו (בה שלטו עד 1851 עת פלשו הבירטים וחיסלו את היורש האחרון לממלכתו). מעניין במיוחד הסיפור על קובלאיי חאן בסין, שהיה משכיל מקודמיו, שכלל את מערכת הדואר אותה הקים סבו המצביא, נפגש עם מרקו פולו ודאג מלבד לדרכי המסחר גם לתנועה של הון אנושי (גלובליזציה של ממש) בין המדינות הכבושות.
ספר טוב ומומלץ

במילה אחת: מ-ר-ת-ק!
ועכשיו ביותר מילים...
במשך מאות שנים (עד היום, כולל היום וכנראה גם בעתיד) נוח ומתבקש היה לנו לקנות כמעט כל מה שלכאורה "היסטוריונים" מכרו לנו. והכי קל למכור שנאה. במהלך מאות השנים האלה, הסיפורים על המונגולים בכלל ועל ג'נגיס חאן בפרט, סופרו ע"י הקורבנות, המפסידים ופגועי הגאווה שטעמו מנחת זרועה של האימפריה המונגולית. ומה הפלא שהאמנו שמדובר בעם ברברי, צמא-דם וזורע הרג, הרס ויגון בכל אשר פנו.
המונגולים היו אכזריים... ברור, לפי הסטנדרטים של היום. גם יוליוס קיסר, אלכסנדר הגדול וכובשים נוספים במהלך ההיסטוריה היו אכזריים ומדכאים. ועדיין, הם הביאו שינוי תרבותי, אז מוותרים להם. אבל בין אם מחוסר ידיעה או מחוסר איכפתיות, אף אחד לא סיפר לנו על מה שהאימפריה המונגולית תרמה לאנושות.
בשונה ממרבית העמית הכובשים, המונגולים לא דגלו באכזריות, עינויים, הטלת מום, אונס ומוות שלא לצורך (רוב הזמן). הם דגלו בין השאר בחשיבה מתקדמת, בתועלת הדדית, ביחסים דיפלומטיים ובחופש דת ושיוויון. הם לא היו מושלמים, בוודאי, אבל הם היו רחוקים מלהיות המפלצות שדמיינו.

נעשה עוול גדול לעם המונגולי, לאימפריה המונגולית ומעל לכל, לג'נגיס חאן. הספר הזה בהחלט מעיד על שינוי בפרספקטיבה. בתקווה שבעתיד נוכל לחלוק לתרבות הזאת את הכבוד שמגיע לה. ואת הקרדיט על מה שהעניקה לנו.

הטוב: מעניין מאוד ואינפורמטיבי.
הרע: קצת כבד למי שלא רגיל לסגנון (מודה, אני ביניהם)
המכוער: העיוותים ההיסטוריים שגרמו לנו להפוך את העם המונגולי לדחוי תרבותית.

הספר הזה סוגר בור עמוק בהשכלה ההסטורית של ימי הביניים. מה ידענו עליהם חוץ מזה שהם נבלמו בעין חרוד ע"י ביברס הממלוכי בשנת 1260 לספירה. כמעט כלום. הסופר, מלבד היותו בקי בהסטוריה, בגיאוגרפיה ובמיתולוגיה המונגולית הרים את המסך בכשרון ספרותי רב מעל כל איזור המזרח הרחוק שהתנהל במאבקים שלו הרחק מהכרונולוגיה האירופית הידועה עד להתעצמות של ג'ינגיס חאן ששטף מערבה עם גדודי הפרשים שלו. מעניין מאוד החיכוך התרבותי המשולש בין נוודי המדבר המונגולים, הממלכות האיסלמיות המרכז אסיתיות והתרבות האירופית האליטיסטית. כל אחד מהגורמים האלה משאיר רושם, התפעלות ותיעוב הדדיים כאשר הם נפגשים בנסיבות קרב או משא ומתן.
כמו כל אימפריה השאירו המונגולים חותם עד היום ושושלות שלהם הוקמו הן בהודו והן ברוסיה. ספר מומלץ.

מלבד היות הספר סקירה הסטורית מאלפת על תקופת השלטון הקצרה של האומה המונגולית, הוא בא לנסות ולנער את הקורא מן הסטיגמות הקיימות לגבי השפעתם של המונגולים על העולם.
הספר מחזק מאוד את התחושה שהזווית בא אנו מורגלים להסתכל על ההיסטוריה של ה"עולם המערבי" הינה צרה וחד צדדית.
בשלהי ימי הביניים, כאשר באירופה חיו אצילים שלחמו אחד בשני והסתגרו באחוזותיהם ,וברקע תביעותיה השלטוניות של הכנסייה - בחלק המזרחי של העולם התקיימה תרבות עשירה ומגוונת לאין שיעור, שלדידם ,הביטוי "ימי הביניים" כלל איננו מדוייק.
הספר פורש את תהליך הפיכתם של המונגולים לאומה מלוכדת מקבוצת שבטים פראיים, את הבעיות שבפניהם ניצבו לאחר כיבוש טריטוריה כה רחבה שהכילה אנשים כל כך שונים ואת הדרכים המקוריות והייחודיות שבהן התמודדו עם האתגרים הללו. בנוסף, בין תאורי הקרב המאלפים ניתן להבחין בתופעות של סובלנות אוניברסאלית שלא היתה כדוגמתה בעולם של קבוצות מסוגרות, ואת התוצאות של מיזוג זה על חיינו אנו.
הספר מחבר מאורעות היסטוריים בקצוות שונים של העולם ומוליד תובנות מעניינות ביותר לגבי תרומתם האמיתית של המונגולים לעולם ולדעתי- חובה לחובבי הסטוריה.

כך צריך לכתוב היטוריה!
ספר מרתק. בחלקו הראשון סיפור חייו של ג'נגיס ח'אן.ילדותו בערבות מונגוליה הצחיחות, תרבות התלויה ונסמכת על רכיבת סוסים בערבות מונגוליה. מלחמות שבטים על הגמוניה ונשים ומלחמת קיום יומיומית קשה.
רק בהיותו בן חמישים ותשע החל ג'נגיס ח'אן את מלחמותיו לכיבוש טריטוריות ובמשך 10 שנים הקים את האימפריה הגדולה ביותר בהיסטוריה . יורשיו (בניו ונכדיו) המשיכו בכיבושים עד שהאימריה המונגולית השתרעה מהודו ועד סיביר , מוייטנאם וקוריאה ועד הונגריה והבלקן.חוקי היסוד של האימפריה היו המתקדמים בעולם. בעוד אירופה היתה נבערת ואנאלפביתית וסבלה מקנאה דתית ממארת - הנהיגו המונגולים חופש דת סחר חופשי ומשפט לכל.
אחרי מותו החלה האימפריה להדרדר אבל זה לקח יותר מ700 שנים עד להתפוררותה המוחלטת.
גם היום אפשר ויש ללמוד הרבה משלטונו הנאור של ג'נגיס ח'אן.
מומלץ בחום

ספר מצויין לכל אוהב הסטוריה ועושה קישורים בין מנהיגי העבר בהסטוריה.

קריאה בספר מובילה לשבירת דעה קדומה על מנהיג ששלט על אימפריה גדולה וניסה לחבר את תרבות המזרח והמערב,בכך אפשר

לומר יש דימיון לא קטן לאלכסנדר מוקדון שהיה לפניו בכ-1000 שנה.מעניינת חשיבתו של אדם לא משכיל אבל

מבין את עוצמתו לחיבור תרבויות-ממליץ לקרוא מאד.

ג'ק ותרפורד ממש הצליח למשוך את תשומת לבי בספר הזה. בצורה סיפורית מופלאה הוא מביא את הקורא בסוד ההיסטוריה הלא ידועה של הכובש ג'ינג'יס חאן ושל האומה המונגולית שהוא הצליח לאחד.ניתן ללמוד הרבה מהסופר הזה. מומלץ ביותר.