מבין שלושת ספרי קריסטומנסי שתורגמו לעברית - זה האחד האהוב עלי ביותר, ובפער.
ודווקא בגלל זה, איכשהו, קצת יותר קשה לי לכתוב עליו.
את השניים האחרים, שבוע המכשפות וחיי קסם, קראתי בעיניים בוחנות בשביל הפודקאסט של האופה בתלתלים ושלי.
חיפשתי תמות, רעיונות, דברים חדשים שלא חשבתי עליהם בקריאה הראשונה שלי.
את תשע הנשמות, לא משנה באיזה פעם, אני קוראת קודם כל בשביל הכיף.
כלומר, הגעתי אליו עם אותה מטרה - אבל הספר הזה כל כך צבעוני, מרתק, מלא דמויות, התרחשויות ועולמות, שהכיף שלו פשוט שואב.
קראתי וקראתי, הגעתי לסוף וניסיתי להיזכר מה בכלל חיפשתי, מה בעצם רציתי לומר...?
***
בחיי קסם הכרנו את קרסטומנסי: פקיד שאחראי על פיקוח על קסם וכישוף בסדרת עולמות מקבילים, מקושרים זה לזה.
שבוע המכשפות נתן לנו הדגמה למורכבות של התפקיד ומה נכלל בו.
תשע השמות של כריסטופר צ'אנט נכתב מאוחר יותר, אבל הוא פריקוול.
הוא חוזר אחורה לילדותו של כריסטופר צ'אנט אותו הכרנו בתור מבוגר בחיי קסם.
כריסטופר הוא דמות מרתקת, דמות שקל יותר לאהוב מכל הדמויות שהכרנו בספרים הקודמים של הסדרה: אריק מחיי קסם שאמור להיות הקרסטומנסי הבא, ילדי פנימיית לארווד משבוע המכשפות. ולא שהוא נטול פגמים, בכלל לא. הוא שחצן, הוא עקשן והוא לא תמיד נעים לסביבה שלו, אבל נקודת המבט שלו משכנעת ושואבת.
בדומה לו, גם הגיבורה המשנית של הספר, מילי, היא גיבורה לא מושלמת אבל כזאת שקל לחבב. הקשר שהולך ונרקם בין השניים האלה, שיש ביניהם הרבה מהמשותף, הוא חלק מהיופי של הספר.
זה ספר שעוסק ברקע בשאלות של גורל ושל בחירה, כי הוא מעמיד במרכזו שני ילדים שכל אחד מהם, בעולם שלו, הוא "הנבחר" או "האחד" שמוטלת עליו משימה שהוא לא בחר בה. האם אפשר להיחלץ מגורל כזה? וכמה חופש בחירה יש בתוכו? הוא עוסק בהורות מנוכרת ובילדים שמצליחים ליצור לעצמם משפחה אלטרנטיבית, אבל אלו נמצאים ברקע. קל לפספס אותם, כי הספר עצמו מלא בהתרחשויות, בדמויות שכל אחת מהן יכולה למלא ספר משלה, בעולמות מרתקים שאנחנו מקבלים רק הצצות אליהם ובהומור.
הכל ביחד יוצר ספר שהוא, כבר אמרתי, פשוט המון כיף.
לינק לפרק הפודקאסט בו דיברנו עליו - בתגובות.
