****


נתחיל באמירה גורפת: רוב ספרי הילדים הם אידיוטיים. פשוט ככה. "מיץ פטל" זה ספר אידיוטי עם סיפור אידיוטי. את דעתי על "הדבון לא-לא" כבר כתבתי, וגם על "אגוז של זהב". כל ספרי המופת עתירי הגמדים, השלגיות, הנסיכות והמכשפות כובסו בהרתחה במשך השנים עד להפיכתם לגועליים ואנטיספטיים, נגרעו מהם ההומור והרוע כדי להגן על נפשותיהם הרכות של הגוזלים שלא יידעו חס ושלום כמה אכזר הוא עולמנו, כך שנותרו בתחתית הסיר אודים עשנים של סיפורים חיוורים ו... אידיוטיים. את שיאי התועבה שברה סדרת הספרים בחריזתו של אפרים סידון, שאני לא רוצה לצטט ממנה כי אז אני עלול להתגלות יומיים אח"כ עירום, ממלמל והוזה מתחת איזה גשר. כל מוסר-ההשכל-בכוח הזה שאנחנו תוחבים לראשיהם של ילדינו כי מה לעשות, הם אוהבים את זה (הם גם ילקקו סוכריה שנפלה לשירותים ציבוריים אם אף אחד לא יראה) גורם לכך שהקראת הסיפור בקול מתוק ומתיילד הופכת למשימה שלאחריה אתה בדרך כלל מביט בבעתה בעוד שלולית אייקיו שנזלה מאזניך ונקוותה לרגלי הספה.
יש יוצאים מן הכלל. הכבש הששה עשר, אמא אמרה לנורית, איה אאוצ' אווה ועוד - אם להזכיר חלק מאלה שנכתבו בעברית הם ספרים מחוייכים, חכמים ולא מתחנפים, וחלקם חייבים טובה גם למאיירים הישראלים שנשתבחו במהלך השנים.
טרופותי זה שם אידיוטי לספר. וודאי ביחס לשם המופתי Gruffalo, וזו הסיבה העיקרית שדילגתי עליו במהלך השנים. עד שקיבלנו אותו במתנה, ובאותו ערב ממש הסכמתי לשבת ולהקריא אותו לפני השינה. אבל איזו הפתעה! איזה סיפור מהמם, איזו חריזה ותשומת לב להקראה ומשקלים, פשוט תענוג בכל פרמטר, של קריאות, של הומור, ושל תרגום. כל הדברים שחסרים כל כך בספרים אחרים. הילדים נהנים באותה מידה, וההורים לא רוצים למות, שזה אחלה. לא אידיוטי, ומומלץ מאוד מאוד.

"נחש טיפש ומטופש, אין שום סיבה לפחוד.
טרופותי, נו בחייך- אין חיה כזא.."

( להורים שמקריאים את הספר לילדיהם- את המילה האחרונה, שהיתה נגמרת בת' אלמלא העכבר היה פוגש בטרופותי, יש להקריא בדגש על הכ', למשוך את הא', לעלות טון, לעלות עוד טון, ורק אז לעבור לעמוד הבא. אמא היתה עושה את זה הכי טוב. תודה.)

שיחה מוזרה אמש, שבא הגעתי למסקנה שאני פדופיל (אתם לא רוצים לדעת) ושפוגלה היא מילה מוזרה (ועד עכשיו אני לא מבינה מה היא אומרת) עשתה לי חשק עז לכתוב ביקורת על טרופותי (עכשיו אתם בטח שואלים איך ממסקנה שאני פדופיל ושפוגלה היא מילה מוזרה הגעתי לטרופותי. אז זהו, שגם לי אין לי מושג.)
זה הספר שאמא שלי, או אבא, היו מקריאים לי בגיל יותר מוקדם, בשעת ערב, לפני השינה. אחר כך הם היו מקריאים אותו לאחותי הקטנה, ואני הייתי מצטרפת. אחר כך גם עשינו עליו הצגות ("עשינו"\ יותר נכון אני עשיתי. "הצגה" ? הקראה של הסיפור מלווה בתנועות ידיים.). מרוב שרצינו לשמוע אותו כל הזמן, ואמא שלי כבר התייאשה מלהקריא אותו ערב ערב, היא ביקשה קצת לגוון. גיוונו. לערב אחד.
אם אני צריכה להצביע על ספר אחד שקראו לי אותו הכי הרבה- זה הספר הזה. (אני אוסיף סמיילי.)
(:

העותק שאני מחזיקה בידי כבר די ישן (תלוי למה אתם קוראים "ישן"), על כריכתו מודבקת מדבקה עם ציור של ברבי, כמו המדבקות שמדביקים על ספרי הלימוד והמחברות. כנראה אחותי חשבה שאפשר להדביק את זה גם על ספר רגיל. חשיבה מעניינת.
אני רק פותחת את הספר- וכשהמילים הראשונות נגלות, כבר עולה חיוך על פני. אותיות גדולות ומנוקדות. אני מעבירה את האצבע שלי עליהן כשאני קוראת. נחמד גם לצפות באיורים הנפלאים, שמוסיפים המון. הכתיבה הנפלאה, והסיפור המשעשע. עד היום אני זוכרת חלק ניכר (אם לא הכל) מהחרוזים השזורים בספר. ואת העלילה אני זוכרת במדויק. אפילו את הסדר: שועל, ינשוף, נחש.

אבל אם אין חיה כזאת, איך זה ש..?
"אך מי זה היצור הזה? של מי הציפורניים?
עם ניבים ומלתעות, ופה מלא שיניים?
יבלת על כל ברך, חודים על הכפות,
וגבשושית של רעל, מעל לקצה אפו.
עיניים לו כתומות, ולשון שחורה משחור,
והמון קוצים סגולים בולטים לו מאחור.
והוא יתקוף אותי? ירדוף אותי?
הצילו, זהו טרופותי!"

ולכל ההורים המודאגים- זה בסדר, אני לא באמת פדופיל.
או שכן?


(אני אתן לכם להרהר בזה בנתיים.)



מומלץ בחום ( ואני אוסיף עוד סמיילי!!)
D:

(כבר ציינתי שאני משתמשת יותר מידי בסוגריים?)

עכבר טייל ביער, שמח וטוב לב, ראה אותו שועל, ונהיה פתאום רעב. "לאן אתה הולך? פתח שועל בשאלה. אולי תבוא לארוחה אצלי במחילה?" העכבר החכם מצליח להתחמק מהשועל הרעב, וגם מהינשוף, מהנחש ומהטרופותי הנורא, שהחליטו כולם להפוך אותו לארוחה טעימה. איך הוא עושה את זה, ומה זה בכלל טרופותי? הכל יתגלה לכם בין דפי הספר.

הספר היה סיפור שקראו לי פעם לפני השינה היה לי ספר אחר של טרופותי אבל זה סיפור טוב אני ממליץ לקנות ספרים ויש לי את הספר הוא כחדש והוא הכי טוב יש ואם יש משהו שאוהב את הספר אבל אין לו את הספר אז אני מוכן לתת לו את הספר כי כבר גדלתי ואני לא רוצה אותו יותר

קלאסיקה חדשה.
ספר מקסים הן מבחינת תוכנו הויזואלי והן מבחינת הסיפור. תענוג לספר אותו, הוא קריא ומתנגן. יש בו הומור וחכמה שיכולה למפחיד שביצירי הדמיון.
העכבר הוא האנטי גיבור הכי מקסים שקראתי בזמן האחרון!
מומלץ בחום רב.

* חבל רק שההמשך אינו ראוי והשאיר טעם לוואי תעשייתי מדי.

איזה ספר ענק!!!! שנון, מצחיק וחכם.
אני מורידה את הכובע בפני המתרגמת רימונה די-נור. היא עושה עבודה כל כך טובה בספר הזה, ובספרים רבים אחרים של גו'ליה דונלסון.

ספר אגדה מדהים על עכבר קטן שהשועל הינשוף והנחש מנסים לטרוף אותו אבל הוא מצליח לגרש אותם ובסוף מגרש את טרופותי אני חושב שזה הספר הכי מפחיד אבל חמוד

יום אחד לקחתי את הספר הזה מהמדף בבית והתחלתי לקרוא עם מנגינה שהמצאתי באותו הרגע.
משם והלאה בכל הזדמנות הייתי קורא אותו[בקול] במנגינה שהמצאתי ואחיי ובני דודיי וכו' היו מתקבצים סביבי ומסכיתים...
מאוד מומלץ:)

ספר מדהים לכול הגילאים (אפילו בני בן השנתיים מיתמוגג ממנו, אומר כל הזמן "טופותי כועס!")!
ספר גאוני, עם מוסר השכל, חכם ומתוק.
מומלץ!מומלץ!מומלץ!

ספר טוב, שמאוד אהבתי. אכן מומלץ לילדים ואף מבוגרים. ספר שנון, מצחיק וחכם. הסופרת באמת מיוחדת וכותבת נפלא.