"אני גם מאמין, ואני לא יכול לומר לך מדוע, שיש מטרה הרבה יותר מרושעת ואפלה מאחורי המעשים של המשפחה. מטרה בעלת השלכות נוראיות" (עמוד 291).
"גילוי אטלנטיס" מאת קלייב קאסלר (הוצאת מודן, 2001) הינו הספר החמישה-עשר אודות עלילותיו של דרק פיט, מהנדס ימי הרפתקן ורב תושייה. פיט "נחשב לאגדה בקרב חוקרי הימים. כמנהל הפרויקטים המיוחדים של NUMA, הוא ידוע כמעין איש הרנסאנס. רווק, אספן של מכוניות קלאסיות. גם הוא בוגר אקדמיית חיל-האוויר, שקיבל כמה עיטורי גבורה בווייטנאם. הישגיו מספקים חומר קריאה רציני" (עמוד 225). הנשק המועדף על פיט הינו אקדח קולט חצי אוטומטי בקליבר 0.45 M1911 שקיבל מאביו, הסנאטור. המשקה המועדף שלו הוא טקילה עם מלח ולימון.
לכאורה, תפקידו של פיט הינו מנהל הפרויקטים המיוחדים בסוכנות הלאומית למחקר ימי ותת-מימי, אולם הוא מוצא עצמו פעם אחר פעם (וספר אחר ספר) כאיש המבצעים המיוחדים של ממשלת ארצות הברית וכסוכן חשאי לעת מצוא, בשל התמהיל הנפוץ ברוב ספריו של קאסלר אודות פיט, וכך גם בספר זה, קרי פתיחה באירוע מן העבר, כגון טביעת ספינה או אסון אחר. לאחר מכן מתפתחת העלילה בקצב מהיר סביב נושא שונה לחלוטין, בו נאבקים פיט וחבריו בנבל מגלומן. בספר הנ"ל, המתרחש בשנת 2003 , ספינת מחקר הפועל בקוטב מיורטת וכמעט מוטבעת על ידי צוללת שהיתה בשימוש חיל הים הגרמני לפני 58 שנה. במקביל מתגלה כתובת עתיקה בקולורדו, שלצידה גולגולת אדם שחורה. כתובת זו מנבאת את סוף העולם הקרב ובא. הכל מתקשר למשפחת וולף מארגנטינה, שבניה ובנותיה הם צאצאי הנאצים, ולבסיס סודי בערבות הקרח הקפואות באנטרטיקה.
כפי שנכתב בגב הספר, "המלכודה הוטמנה. השעון מתקתק. ורק אדם אחד ניצב בין העולם ובין סופו". אולם לא איש כדרק פיט שיירתע מן האתגר. גיבורו של קאסלר ניחן בתושיה, אומץ לב, אגרופים מפלדה ומיומנות קטלנית בשימשו באקדח וברובה. "הירייה הראשונה של פיט פגעה באופנוען בעורפו. תזוזה קלה, כמעט בלתי מורגשת, של האקדח כאשר סחט את ההדק בפעם השנייה, והאופנוען משמאל נורה בחזהו כמעט בשנייה שאקדחו ננעל על צלליתו של פיט" (עמוד 71). במקביל, נעזר פיט בחברו מימיו בחיל האוויר והשירות בווייטנאם, אל ג'ורדינו, וברב-סרן טום קלירי, "יוצא הכוחות המיוחדים" (עמוד 408).
הספר בסך הכל מותח ומבדר. אף שאין מדובר במותחן מוצלח כ"סהרה" המצוין הרי שמדובר בספר שעונה על כל הקריטריונים בנוסחה שיתר קאסלר, עם הרבה הומור בנוסח ג'ון ויין ולא מעט דעות ששייכות לאגף הימני מאוד של הפלגה הרפובליקנית (קלנסי לידו היה נחשב דמוקרט). לדידי, פיט פשוט מושלם מדי (בדומה לגיבורים אחרים מן הז'אנר דוגמת ג'ק ריצ'ר או ג'ון קלארק). הוא גם חזק, גם חטוב, גם שרמנטי, גם טייס קרב וגם צלף הבקי בשיטת ה"שלוף - דרוך - תירה". בקיצור ג'יימס בונד קטן עליו. יתרה מכך, פיט אף תוהה בספר אם "ג'יימס בונד וג'ק ריאן גם באים" (עמוד 130) ומצטרפים אליו למשימה. מזל שקאסלר (שוב, בדומה לצ'יילד וקלנסי) כתב ספר מבדר מאוד, אחרת זה היה בלתי נסבל. בהחלט אפשר.
