ביקורת ספרותית על בדרכים - המגילה המקורית מאת ג'ק קרואק
ספר מעולה

---

"בדרכים" (בשתי גרסאותיו) הוא ספר מקורי, משובח, מרתק ומעניין... אבל לא לכל אחד.
זהו ספרו השני של ג'ק קרואק והוא פשוט יומן מסעות של המספר וחבריו לרוחבה ולאורכה של ארצות הברית ומקסיקו בסוף שנות הארבעים, כשבמקביל זהו גם מסע חיפוש עצמי שלהם. הספר הוא שיר הלל לנפש החופשית, לנון-קונפורמיזם, לאהבה חופשית, סמים, אלכוהול והרבה ג'אז טוב.
הספר נכתב ב-1951 כמגילה ארוכה אבל יצא לאור בארה"ב רק ב-1957 לאחר שצונזר, נערך וחולק ל-5 פרקים שכל אחד מהם תיאר מסע אחד. לאחר למעלה מ-50 שנה החליטו בהוצאת הספרים פינגווין להוציא לאור את הגרסה המקורית (גרסת המגילה) שבה כל המסעות כתובים ברצף והיא כוללת את הקטעים שצונזרו והושמטו. רוב החברים למסע מופיעים בגרסת המגילה בשמותיהם האמיתיים.

הויכוחים האקדמיים לגבי המקום, הזמן והשיטה שבה נכתב הספר פחות מעניינים, העובדה המעניינת היא שהספר נכתב על אנשים אמיתיים: המספר הוא ג'ק קרואק (סאל בגרסה הערוכה) וחבריו למסעות שהם ניל קסידי (דין מוריאטי בגרסה הערוכה), המשורר אלן גינסברג (קרלו מרקס), ויליאם בורוז (בול לי) ואחרים השייכים לתנועת "דור הביט" או ה"ביטניקים" (ונא לא להתבלבל עם ההיפים משנות השישים).

היו חברים שלהם המלצתי על הספר והם לא גילו התלהבות מיוחדת ממנו, אז כנראה שהוא לא לכל אחד. התמזל מזלי כשהפעם הראשונה שבה קראתי אותו (באנגלית) הייתה בטיול הגדול של אחרי הצבא בדרום אמריקה ואני יכול לכתוב כיום בשקט שהספר השפיע עלי אז, רק שלא הצלחתי לגמור אותו (הוא נרטב אי-שם באיגואסו והפך לעיסת נייר). ב-1989 מצאתי את הגרסה הערוכה בעברית (בתרגומו של עודד פלד) והצלחתי להשלים את המסע האחרון. עשור אח"כ נתקעתי בנמל התעופה בפרנקפורט ואז קניתי וקראתי אותו שוב באנגלית ועכשיו, בפעם הרביעית, קראתי את גרסת המגילה (בתרגומו של שאול לוין).

הספר מקבל אצלי 10 כוכבים (מתוך 5) על המגילה הכתובה, 3 כוכבים על התרגום ורק כוכב אחד על מבנה הספר... למה לכל השדים והרוחות המגילה מתחילה רק בעמוד 117 (???) אחרי כל מיני הקדמות, מאמרים "מלומדים", המלצות לקריאה נוספת, רשימת תודות ורשימת הערות... מקומם של כל אלו בסוף הספר ולא בתחילתו (למרות שגם הגרסה האמריקאית של פינגווין בנויה כך, אבל לא צריך להעתיק מהאמריקאים כל דבר אידיוטי).
לדעתי התרגום של עודד פלד למהדורה הערוכה הוא טוב יותר מאשר התרגום העכשווי מדי של שאול לוין, ככלות הכל ההתרחשויות בספר קרו לפני 60 שנה ולא בעידן הפייסבוק.

לסיכום: למי שלא קרא ורוצה לנסות לקרוא ספר מקורי ומשובח אני ממליץ לקרוא את הגרסה הערוכה (הוצאת זמורה ביתן 1988). למי שקרא את המהדורה הערוכה ול"מיטיבי לכת" אני ממליץ לקרוא את מהדורת המגילה ... ולהתחיל עם המגילה עצמה (בעמ' 117).

» ביקורות נוספות של רונדו
» ביקורות נוספות על בדרכים - המגילה המקורית