אזהרה- עשוי להכיל ספויילרים

תמיד רציתי לכתוב רשימה על ספר, בה אני אשבץ את הדמויות ל "דמויות אהובות", "דמויות שנואות" ו-"דמויות לא אהובות, אבל לא שנואות". הייתי עושה את זה עם הספר הזה, אבל פה אני לא מצליח למצוא דמויות שמתאימות להגדרה "דמויות אהובות", אז נצטרך להסתפק ברק שתי קבוצות; שנואות ולא שנואות.

דמויות שנואות:
בני הזוג הרפז- דן הרפז, השופט המחושב עד כדי שיגעון והקר. מי שהיה אמור להיות הגון אבל מוכן לשקר ולפגוע בכל אדם רק כדי להגיע להיות שופט בבית המשפט העליון. ולעומתו אשתו, נירה הרפז, מנהלת של חברת השקעה או משהו בסגנון שמגלגלת מיליונים בימים, שלא מסוגלת לשלוט בעצמה ומכיוון שלא מוצאת אהבה אצל בעלה מחפשת אותה אצל מאהבים שעם השנים רק הולכים ונעלמים. הייתי ממשיך לפרט על טמטומם, אבל זה כולל בתוכו גם כמה מילים שהדף וגם המחשב פשוט לא סובלים.

סיגל יצחק- אישה מוכה אך תמימה להחריד, שהתחילה לעבוד אצל בני הזוג הרפז בתור עוזרת(זותומרת, העוזרת של נירה. דן בקושי מביט בה פעם אחת לאורך כל הספר) ומואשמת בהמשך הספר ברצח של נירה.

שמעון יצחק- בעלה של סיגל. המכה. טוב, הוא פשוט מניאק אידיוט.

ראש הממשלה/שר המשפטים/שר הכלכלה/העו"ד זילברברג(אי אפשר היה למצוא לו שם נורמאלי יותר, לטובת האנושות בכללותה???)- הם הסיבה לכך שבאופן מוחלט הפסקתי להאמין בכך שיש טיפת הגינות בראשות המחוקקת/שופטת.

דמויות לא שנואות:
בעצם, כל השאר. אבל יש כל כך דמויות שאת רובם אתה פשוט לא זוכר. אני אתאר פשוט את הדמויות העיקריות.

עינת- בת השופט, חיילת בתחילת הספר, מתאהבת באוהד(בו מתאהבת גם אמא שלה. זה הפאקינג משולש אהבה הכי דוחה שקראתי עליו בחיים שלי.) ובגדול המסכנה-שאבא-שלה-ואמא-שלה-שונאים-אותה-והיא-לא-אשמה-כי-זה-בכלל-בגלל-שאבא-שלה-כל-כך-שמוק ובלה בלה בלה.

אוהד- לא משנה מה תגידו, הוא תמיד נראה לי כמו הדמות הכי עיקרית בספר. הוא אמור להיות החתיך-הגאון-שכולם-אוהבים, בעל-האינסוף-קסם-אישי.
חושב רגע
נו באמת. תעשו לי טובה! איפה לעזאזל מצאתם ספר עם דמות כזאת שבאמת הצליח? הוא אמור להיות פרפקט, אבל זה הופך אותו לפשוט דפוק. הייתי שם אותו בדמויות השנואות, אבל הוא פשוט נחמד מדי. הוא בהחלט דוחה אותי, אבל בכל זאת קשה לי לומר שאני לא מסכים איתו בהרבה מאוד דברים. אגב- זאת מילת השבח הכי טובה והיחידה שתוציאו ממני לגבי הדמות הזאת, או לגבי כל הספר בכללותו.

בועז- מהרהר כמה שניות אוך, לעזאזל. שכחתי מי זה.

זהו עם הדמויות, בגדול. כפי שאפשר להבין, קשה להכניס כל כך הרבה דמויות לספר שכזה בלי לקבל סבתוכה שלמה בראש, ורם אורן לא מצליח בזה. יש כל כך הרבה סיבוכים בסיפור שאולי הייתי אומר שרם אורן גאון שהוא הצליח להמציא עלילה שכזאת, אבל הכל נפתר אחר כך בכזאת קלות שזה הופך להיות משעמם. התגובות של הדמויות לא טיבעיות, וזה גורם לספר להיות עוד יותר גרוע. ציטוט של משהו ששירבטתי במחברת תוך כדי קריאה-"אני כבר בעמ' 170 ועדיין לא הגעתי לפואנטה. באלי לרצוח את הסופר."

הספר הזה הוא בזבוז של הקלוריות שאתם שורפים כשאתם הופכים את הדף. הוא בזבוז של האור שנופל על המילים ומוחזר לעיניים שלכם. הוא בזבוז עצים, דיו, הוא בזבוז של החשמל שעובר לכם במוח כשאתם חושבים אם לקחת אותו או לא.

ספר מתח ממוצע במקרה הטוב. עלילה מורכבת ומסועפת בנויה בצורה די טובה אבל לוקה במספר נקודות של חוסר אמינות ומצד שני חלק מההתפתחויות די צפויות. יש גם מספר קטעים סתמיים שלא ברור מה קרה, למה קרה ואין להם הסבר או המשך. אני כמובן מנוע מלהביא דוגמאות כדי לא לעשות ספוילרים.
לסיכום, ספר קל וזורם לקריאה עם כמה קטעי מתח, מתאים לטיסות ושעות מתות אחרות.

מה שקרה לי עם הספר הזה עוד לא קרה לי עם אף ספר אחר, יש מכסת עמודים שאני יכול לקרוא ביום אחד וקשה לי לעבור אותה אבל את הספר הזה היה קשה לי באמת להוריד מהיד, וזה מדהים בעיניי שרק לאחרונה התחלתי לקרוא את ספריו של רם אורן, לפני זה דיי הסתייגתי.

קראתי את הספר הזה אחרי ספר אחר של רם אורן, "עירום" (אותו ספר שבזמנו ההפצה הראשונה שלו היתה לקוראים דרך האינטרנט) ומבלי להיכנס לספויילר אומר לכם שמצאתי כמה קווים מקבילים. אני מקווה שזה באמת רק במקרה ולא שזה חוזר גם בספרים האחרים שלו, ואני מתכוון לזה שהבעל כאילו לא מטפח את קשריו עם בני המשפחה שלו ודואג יותר לקידומו המקצועי שבא לא פעם על חשבונה והאישה שהיא מוכת גורל ונוטה למכור את עצמה תמורת "נזיד עדשים".

היו רגעים בעלילה שנראו לי דיי מוגזמים, כמו זה שמישהו בועט במכונית וישר שוטרים שעוברים במקרה או שלא במקרה ברחוב ניגשים אליו ומבקשים לעצור אותו אבל אמרתי לעצמי שרם אורן שמעבר לעיסוק הכתיבה שלו הוא גם עורך דין כנראה יודע מה שהוא עושה. קצב העלילה בספר הוא מסחרר לא פחות מזה של סרט אקשן וגרם לי לא פעם לחשוב על רם אורן כעל אחד שיוצר עלילות שהוא במובן מסויים כמו אלוהים שמתעלל בבניו (כשתקראו את הספר תבינו למה שאני מתכוון), אני מוכרח להודות שלמרות שאני אתאיסט יש לי לא פעם מחשבות כאלו.

מספיק להביט בתמונה שעל עטיפת הספר ולמצוא את הרמז של מה שהולך להתרחש בעלילת הספר, ברמיזה אחת, עד שהכל הולך ונהיה מט. עוד רמזים שקצת קלקלו לי בספר הם שמות הפרקים. אפשר לעלעל בספר מבלי לקרוא אותו ולנחש (דיי בהצלחה) לאן זורמים העניינים, לכן לדעתי היה מספיק למספר אותם.

סליחה על הקטנוניות, שמעתי על כמה קוראים שבאופן קבוע מוצאים כמה שיבושים שנופלים בספריו של רם אורן, אז אני באמת לא מחפש אותו אבל הפריע לי הטעות שחזרה על עצמה: פנים הם בנקבה, כך שאומרים פנים מגולחות ולא פנים מגולחים.

בשורה תחתונה זה הספר האחרון שרם אורן כתב והוציא לאור לפני שהוא הקים את ההוצאה לאור הפרטית שלו, ומהיום והלאה אשמח לקרוא עוד ספרים שלו.

את הספר הזה קראתי הוא מזה ספר מתוח ומי שאוהב את הספרים של מתח אני ממליצה ליקרוא אותו וגם מי שלא אני ממליצה ליקרוא ותיראו שלא תוחלו להפסיק ליקרוא אותו

רם אורן תמיד מענין מפתיע חי את ההוי שאותו כותב יש הרגשה שהוא מעורה בעניו עצמו .בספר משחק מכור מצאתי עצמי קורא בלי להפסיק ראיתי כמה מצבים שגם בחיי התנהלו כך נהדר ממליץ יש לו עוד כמה ספרים טובים

אין מה לעשות, רם אורן נשאר רם אורן, הספר הזה הוא פשוט נחמד ומותח, בדיוק מה שהיינו רוצים שתל אביב תהיה, איזה לוס אנג'לס קטנה, וירושלים..כל כך סואנת במעמדות וחיכוחים, גינונים פוליטיים, מזימות מדיניות והמון, אבל ממש המון טלנובלות. אי אפשר להישאר אדיש לכל אותם הגחמות של רם אורן ליצור לנו אמריקה חמודה כזאת רק עם קצת ערסים ועורכי דין שמתוארים כמו יום גרוע של דודי בלסר.
הספרים שלו תמיד גורמים לי לרצות ללמוד משפטים..או לשרת בקבע..או לפחות, לא יודע מה..פשוט לחיות כאן. אני חושב שיש שיגידו שמכאן הוא רק התחיל לרדת, אני דווקא חושב שמכאן הוא התחיל לבנות מגדל על הבור שחפר לעצמו מול כל הממושקפים של עיתון "הארץ" .

הספר" משחק מכור" אינו ספר בעל רמה ספרותית גבוהה , הוא די רדוד לטעמי , אך יש בו את כל המרכיבים להפוך לספר מתח סוחף. אירוע רודף אירוע , והתככים המתוארים בספר מגיעים לרמות מפחידות עד שאתה שואל את עצמך האם כך באמת מתרחשים הדברים במציאות או שמא זה רק פרי דמיונו הפורה של הסופר שבכוונה הרחיק לכת ברחש בחש המתחולל מתחת לפני השטח. ההתחלה אמנם מעניינת ומושכת את הקורא ,אך לקראת הסוף כבר חשתי מועקה וקשה היה לי להתמודד עם קצב האירועים המסחרר עד כדי צורך בהפוגה קצרה כדי "לנוח" מרצף האירועים והדרמות .לדעתי ניתן וכדאי היה לקצר קצת לקראת הסוף במקום למתוח את העלילה כמו מסטיק . לאוהבי המותחנים צפויה הנאה .

מותחן משפטי המכיל בתוכו מתח, תככים, פרשת שוחד עם קשרי הון-שלטון, קצת סקס, קצת פלילים, עבריינות, רצח, עם דמויות שונות ובהן שופט מכובד,אשתו העלת ההון, ועוד.

הרעיון של הסיפור מעניין אבל הביצוע די רדוד ושטחי, לא תמיד משדר אמינות ורצינות אלא נותן לקורא לפעמים תחושה שהסופר לא התאמץ לתת אמינות אלא הוסיף רכיב לסיפור רק כדי שיהיה שם ולא עם מחשבה עמוקה ומאמץ רציני להשתלב באופן ריאלי בסיפור.

בסה"כ ספר בסדר מינוס ולא יותר, אולי "ספר טיסה" סביר..

ספר מעניין מאוד.קראתי טובים ממנו אך בסה"כ די בסדר.
איכשהו מהימים היותר טובים והפרודוקטיביים של אורן (גם עכשיו הוא מאוד פרודוקטיבי אבל עם הכמות בא הזבל).