מהי עיר?
אנו מבלים את כל חיינו באחת, אך כמה אנשים עצרו לשאול את עצמם את השאלה הזו?
ג'יין ג'ייקובס כתבה את הספר הזה מתוך אהבה לסביבה האורבנית. זה לא מדריך טכני יבש אלא ניתוח מעמיק של הסביבה בתוכה אנו חיים. מהי הדינמיקה של רחוב? מדוע שכונות מסויימות מתפתחות ואחרות נסוגות לאחור? מה מגדיר רחוב כ-"חי" ו-"תוסס" ולמה?

ג'ייקובס מפרקת את התמונה לפרטיה: הילדים המתרוצצים ברחובות, בעלי החנויות הפינתיות, הדיירים השונים, הזקנים המטיילים בחצרות. את כל החלקים האלו היא לוקחת ובונה מהם מערכת דינמית ופתאום אתה מבין מה התפקיד של כל חלק במארג ואיך, למשל, נוכחות של חנויות קטנות הופכת את השכונה לבטוחה יותר.

מומלץ בחום לאוהבי הערים שבינינו.

הספר מומלץ לכל מי שמתעניין בסביבה בה אנו חיים. הערים הן העתיד של עולמנו, ויותר ויותר בני-אדם עוברים לחיות בעיר (כבר יותר מ-50% מאוכלוסיית העולם - סף שנחצה ממש בשנתיים שלוש האחרונות). קראתי את הספר לקראת סוף לימודי תואר שני בתכנון ערים. הספר ריתק אותי, ואף על-פי שהייתי כבר "לקוח שבוי" של הערים, הוא גם אתגר את המחשבה שלי פה ושם. הנקודה המטרידה בספר זה, שאולי מוכרת לכל מי שעוסק בתכנון ערים וגם תומך בתפיסה שהוא מקדם, היא שהספר נכתב בשנות ה-60 (!), אך הכשלים התכנוניים שהוא מתאר דומים להפליא אלו שאנו רואים בפרויקטים החדשים למגורים, הנבנים בכל חלקה פנויה בארץ (שכונות הומוגניות, מוטות רכב פרטי, שאינן יוצרות סביבה עירונית תוססת). מכאן עולה השאלה האם מדובר בהבשלה איטית (ביותר) של רעיונות, מרגע הופעתם במחשבה ועד חלחולם לשדה קבלת ההחלטות בתחום התכנון בממסד, או שאולי ישנן עדיין נקודות כשל שהניאו-אורבניסטיים למיניהם (ואני ביניהם) עדיין לא עלו עליהן.

העובדה שהמחברת בחרה להקדים את המילה "מותן" למילה" "חייהן" בכותרת הספר אומרת הכל. ג'יין ג'ייקובס איננה אדריכלית או מתכננת ערים, אלא עיתונאית המשוטטת בעיר הגדולה (לרוב בניו-יורק) ומתריעה כנביאה מה תהיינה השלכות התכנון העירוני המודרני וכיצד ניתן לשפרו. על אף שג'ייקובס כתבה את הספר בשנות השישים, נבואותיה והבחנותיה תקפות גם היום. בעוד שבשנות השישים רעיונותיה בוודאי נחשבו לפורצי דרך, כיום עקרונות אלה מוכרים וידועים, ועדיין עולם התכנון העירוני (בעיקר הפרברי) ממשיך לדרוך במקום ולא ללמוד מלקחי העבר.
יחד עם זאת, לספר כמה מגרעות. נתחיל מזה שהוא מאוד ארוך, 530 עמודים של טקסט מלא ללא סכימות ותמונות כמעט בכלל. אמנם הספר לא נכתב על-ידי אשת מקצוע תכנוני, ואמנם שמו יצא למרחוק מבלי שעקרונותיו הודגמו בסכימות ובתכניות, ועדיין - זה חסר. קשה להעביר לקוראים רעיונות תכנוניים במילים בלבד. אני אדריכלית במקצועי, ומי שעוסק בתכנון יודע כי הדרך היחידה להדגים רעיון תכנוני הוא בסכימה, תכנית, חתך או פרספקטיבה. אחרת המילים הכתובות מיתרגמות אצל כל קורא למציאות אחרת, על-פי דמיונו והשקפת עולמו, באופן שיכול להיות אפילו הפוך מכוונת המחברת.
עניין נוסף שמקשה על הקריאה הוא חזרה על מושגים ורעיונות שוב ושוב. מעניין להריץ CTRL+F על פורמט הוורד של הספר כדי לספור כמה פעמים מופיעה בו המילה "רבגוניות". אם נוסיף לכך חיפושים על המילים "שימושים", "גסיסה" ו"בלוקים קצרים", נגלה שהספר חוזר על עצמו באינטנסיביות. נחזור לסכימות מקודם - לא רק שהן היו מקלות על הקריאה ושוברות קצת את רצף הטקסט, הן גם היו מדגימות בקלות ערכים שדרושות מילים רבות לתארן ("תמונה אחת שווה אלף מילים").
עניין אחרון נוגע להגהה ולתרגום. בספר יש מספר טעויות הקלדה ושגיאות קלות שראוי היה לתקן טרם הוצאתו לאור. בעת קריאת הספר מתקבלת תחושה חזקה של תרגום מאנגלית אמריקאית. אני חושבת שתרגום טוב יותר היה מייצר טקסט עברי שבנוי ממבנה משפט ומבחירת מילים שאפייניים יותר לשפה העברית.