ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 19 בספטמבר, 2011
ע"י pen
ע"י pen
את הכתיבה של פר פטרסון אני מכירה משני ספריו הקודמים שתורגמו לעברית "יוצאים לגנוב סוסים" ו" לסיביר". הספר הזה הזכיר לי את האחרון.אותם נופים אפורים עגמומיים, אותו קור תמידי מקפיא. אנשים לא שמחים מופנמים ,מתקשים להיפתח ולאמר את אשר עם ליבם. בחווית חיו של פר פטרסון חסרה מאד הפתיחות והישירות הים תיכונית וגם שמחה חסרה שם.(אם היא נמצאת היא קצרה ,אשליתית וכתוצאה משתיה מרובה).
לא קל להתחבר למצב רוח כזה אבל אני אוהבת את הדיוק שבתאורי הנוף והרגש ואת ההבנה הרגישה של נפש האדם. פטרסון יודע לספר הרבה על עומק הנפש גם מבלי שגיבוריו ידברו הרבה ומחוותיהם הגופניים מאופקים מאוד. לפטרסון יש מעין אובססיה לתאר שוב ושוב רחובות ומקומות ולקרא להם בשמותיהם שלי כמי שאינו מכיר היה קשה לבטא והחזרה עליהם פעמים כה רבות לפעמים עצבנה אבל יש לזה תפקיד בחידוד התחושה שאדם חוזר על עקביו שוב ושוב ולא מוצא פתרון או מוצא.ולי כקוראת הסביבה מתחילה להיות מוכרת. ארוויד גיבור הספר בוגד בתקוות הוריו שהיו עובדי מפעלים, פועלים, וקיוו שהוא יפרוץ את המעגל הזה אך הוא "הבן המוצלח" יוצא הדופן בין אחיו בוחר לפרוש מלימודיו האקדמיים ובלהט האמונה בתורתו של מאו להיות קומוניסט ופועל מבחירה. זה כמובן יוצר קרע עמוק בינו ובין משפחתו, בעיקר בינו ובין אימו שלמרות מעמדה החברתי היתה משכילה וקראה הרבה וארוויד בילדותו היה מאד קשור אליה. בין שניהם צמחה חומה שלא נפלה (כפי שנפלה החומה בברלין) גם אחרי שהאם חלתה. חומות בלתי ניראות נוספות יש בספר וגם שברים למשל, שברון הלב של ארוויד שעומד לפני גרושיו.וכשלון השיטה הקומוניסטית שכל כך האמין בה. על אשתו אין יודעים הרבה וגם לא על סיבת הקרע המשפחתי. פטרסון לא מגלה את כל הקלפים כאן ,וגם לא פותר את כל החידות בחיי האם. כל סיפור המעשה כתוב כקולאז' זיכרונות של ארוויד מתקופות שונות בחיו אני הרגשתי לא פעם כצופה קצת מבולבלת בחידה שלא פוענחה לגמרי. הספר מספק מושג על החיים במחוזות הקרים האלה ובימי הקיץ המתישים שלנו התאים לי הצינון.
8 קוראים אהבו את הביקורת
8 הקוראים שאהבו את הביקורת
