ביקורת ספרותית על בשבילה גיבורים עפים מאת אמיר גוטפרוינד
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 17 בספטמבר, 2011
ע"י talula



התוכנית הכללית," נזכר אריק, המספר, "היתה למשוך את שנת 1967, שנת הניצחון הגדול, הלאה והלאה, כמה שיותר. למה להחליף כשהכול כל כך נפלא?"

אחת השורות היפות בספר, שהזכירו לי את הסרט היפה לא פחות "פעם הייתי" הסרט שגרם לי מאד לרצות לקרוא את הספר. קודם כל גילוי נאות, הסרט נוצר בהשראת פרק אחד מהספר ופותח מאד, כך שאין ממש מקום להשוואה בניהם. יחד עם זאת שניהם מקסימים.

הספר פורט בחן רב את סיפורם של חבורת ילדים בשיכון בחיפה. אני בטוחה שמי שגדל באזור זה יהנה מהספר אף יותר ממני, כמו כן הוא מתפרש על שלושה עשורים, ועוקב אחרי אותה חבורה, משהו שלדעתי מאד מיוחד ומאד מוסיף, לראות לאן כל אחת מהדמויות הלכה והתפתחה.

הספר הוא סיפור התבגרותם של הילדים, יחד עם סיפור התבגרותה של המדינה, הוא מתאר יפה את "העולם הישן" את הנאמנות לעבודה הקשה של הורי הגיבורים, את הנאמנות למערך, המהפך של בגין, מלחמות ישראל, ואירועים רבים אחרים בתולדות המדינה. הוא נוגע בנושא של מלחמות, ההליכה לצבא, ההתבגרות, הלם קרב והחיפוש אחר מטרה בחיים.

הוא מסוג הספרים שגורמים לך להיות מאד עצוב שסיימת אותם, כי אתה ממש נקשר לגיבורים, ומקווה מאד שהספר הוא לפחות 80% אוטוביוגרפי אם לא יותר. יש קסם רב בתיאור של גוטפרוינד של שכונות חיפה, הילדות, בזמנים פשוטים יותר.

לדעתי הספר הזה הוא מיוחד במינו, מעטים הסופרים שמצליחים להתפרש על תקופה כל כך ארוכה של שנים בצורה כל כך טובה. גורם לך לתהות אם גם אתה וחברייך עדיין תסתובבו יחד עוד שלושים שנה, ומה יצא מכולכם.

ספר מקסים! מאז הספר חיכיתי בשקיקה לקרוא אותו ולא יצאתי לי עד שאחותי נתקלה בו במקרה במספרת "סיפור חוזר" ולקחה לקרוא.

מאד מאד ממליצה!!
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
talula (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
תגובות ליעל ואלון יעל- אני שמחה מאד! אחי, בעל קינדל ולכן קורא רק באנגלית והספר הזה הוא שגרם לי להגיד לו שהוא ממש מחמיץ! ספר שממש גורם לך להזדהות בתור ישראלית.

אלון- אני מסכימה עם חלק מהביקורת שלך, אין ספק מהסרט מאד שונה. יחד עם זאת, זה היה ידוע מראש. הסיכום בין הבמאי לאמיר היה לאמץ את הספר אבל היות והספר יצא ארוך מאד הוחלט לאמץ פרק מסוים ולעבות אותו. אני אישית מאד אהבתי את מיה דגן ואת הסיפור האישי שלה, מסכימה איתך שלגבי הגיל זה אכן לא ממש מציאותי, במיוחד אצלה, את אדיר מילר עוד ביגרו קצת. יחד עם זאת, מאד אהבתי את הסרט. אין שום ספק שהספר הרבה יותר עבה ממנו והדמויות הרבה יותר עמוקות, אבל לצערנו תמיד כשקוראים ספר ורואים סרט מתאכזבים... אולי בגלל שהפעם עשיתי הפוך אז לא התאכזבתי ואהבתי את שניהם....:-)
yaelhar (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
בניגוד למנהגי שהוא לא לקרוא ספרות עברית, שתי הביקורות - שלך ושל אלון דה אלפרט סיקרנו אותי ואת הספר הזה אשיג ואקרא.
ראיתי את הסרט - בלי לדעת את "מוצאו" ונהניתי.
אלון דה אלפרט (לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
אוי, אני לא מאמין שצירפת את הספר לסרט אני לא יודע אם אמיר גוטפרוינד ראה את הסרט הזה, אבל אם לא, ואתה קורא במקרה את השורות האלה, אמיר, ברח!! תחסוך לעצמך התקף לב. עזוב, כבר עכשיו. עזוב את הארץ, ואל תראה לעולם סרט בעברית.



מה שאבי נשר ולהקתו עשו ל"בשבילה גיבורים עפים", ספרו המופתי של אמיר גוטפרוינד (לפחות בעיניי), זה אונס קבוצתי ברוטלי. נניח שהעלילה שונה. נניח שנוספו כמה דמויות, ושהדמויות שנשארו קיבלו פוקוס שונה. זה מותר. עושים את זה בסרטים.

הבעייה היא שעושים את זה בסרטים כדי להבליט איזה עומק, איזו נקודה, איזו אמירה חכמה על החיים, על אהבה, על חברות. פה אבי נשר ביצע פשע לספרות, ולקולנוע. הוא הפשיט את הספר מכל נקודת עניין שהיתה בו, והותיר רק שלד שכולו איזשהו הומאז' אסקימו-לימוני לסרטי התבגרות "ישנים אלק", ולחיפה של שנות ה-60, שגם היא לא עשוייה היטב, ונודף ממנה ריח עז של פולקלור בשקל. היה חסר רק זאב רווח שיוריד את ה"תריס".

זה מתחיל כבר בדקה הראשונה של הסרט, שבו "הזקינו" את דובל'ה נבון עד שיהיה בן, לא יודע, תשעים? והוסיפו לו פיסות עור מידלדלות בגרונו, ופאה עם קרחת. בשלב הזה כבר התחלתי לחשוד שיהיו פה בעיות. ומשם - צניחה תלולה, כל דיאלוג, כל מבטא, כל מהלך עלילתי, כל קאט, כל שוט - הכול תמוה, מוזר, צורם, לא אמין, התחשק לי לצרוח. הדמות האניגמטית של מאיר הספרן הפכה להיות, למרות המשחק המשכנע של דרור קרן, לפלקט של ספרן בודד. החברים של אריק, שהיו לב ליבו של הספר והפכו אותו למשהו נוגע ללב ואמיתי עד אימה, נעלמו. בני? כאן הוא רק הבן דוד של. מי זה בכלל. יורם? הוא רק משחק כדורגל בהתחלה. אחות של בני, שבשבילה עפים הגיבורים? מי צריך אותה, כשיש את תמרה שהולכת בלי חזייה. ומה עם אריק? ראיתי סרט שלם בכיכובו, ואני לא יודע עליו כלום, חוץ מזה שהוא נער. זהו.



מילה טובה לאדיר מילר שמצחיק אותי באופן אישי. - הצלחתי, במשך חלק גדול מהסרט, לנתק את הדמות שלו מאדיר מילר הבדרן, וזה כבר הישג לא מבוטל. עם זאת, המבטא שהשתמש בו לא היה אחיד, ונראה שהוא עצר את החיפושים אחרי המבטא ה"נכון" לאחר סשן אחד עם אבי נשר. חבל. לא מקצועי. אותו דבר לגבי מיה דגן. עוד לגבי שתי הדמויות האלה - העלילה אמורה לקרות בשנת 68', עשרים ושלוש שנה לאחר שהסתיימה השואה, אבל רוב הדמויות תקועות שם עמוק, ולמרות שהיו אמורות להיות מבוגרות כבר בזמן השואה, הן נראות כעת בשנות השלושים לחייהן - עוד צרימה לא מוקפדת, אחת מני רבות.



לסיכום - חפפנות, רדידות, שטיחות, שיעמום. זוועה. פשוט זוועה. בזבוז זמן, אפילו יותר מפייסבוק. הייתי כבר מעדיף לראות את "ברונו" שוב, ושם ממש סבלתי.






6 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ