ספר מעניין, במיוחד לקורא הישראלי שלא ממש מכיר את שיטת המשפט האמריקאית ואת המניפולציות שאשפר לעשות על מושבעים.

מאוד מעניין לקרא על המתרחש ברומניה בשנות שלטון צ'אוצ'סקו והמהפכה. כנושא זה מרתק. לא כל כך אהבתי את הספר כנראה בגלל התרגום. בדרך כלל ספרים מתורגמים לא עוברים אצלי וכך גם הפעם.
הסגנון קצת נסחף לפעמים לדברים לא קשורים - אני לא תמיד אהבתי את זה.
בכל זאת ממליצה לקרוא, למי שזה לא מפריע.

אני אוהבת רומנים הסטוריים אולם זה ספר קצת מייגע. תאורים אין סופיים ועלילה שמתקדמת מאד לאט.

התחלתי מלראות את הסרט, שממש שעמם אותי ועזבתי אותו באמצע. אחר כך הספר הגיע הביתה והחלטתי לתת הזדמנות נוספת. גיליתי ספר מדהים, ולגמרי לא שיגרתי. בזכות הסרט, הבנתי את המסגרת הכללית והתחברתי מיד. בכשרון כתיבה יוצא דופן אנו מתוודעים מקרוב לטרגדיות של אנשים, טרגדיות ששמענו עליהם כבר מיליון פעמים - מלחמת העולם השניה, אסון התאומים - ובכל זאת זאת חוויה אחרת לגמרי. נקודת ראות מקורית ומענינת של אנשים פגועים, אם נסיון זהיר לאופטימיות.
ספר מרגש, שדורש מאמץ וריכוז, ומחזיר בגדול.

ספר מזעזע בס לספרים המעולים של סופרת זו שקראתי בעבר. סגנון רדוד, נטול אמינות (איך המספר יודע את הפרטים האינטימיים שהוא פורס על הגיבורות?) פשוט ספר מיותר.

מאכזב קצת אחרי צילה של הרוח. יותר מדי הרפתקאות ותלאות עד שחורג מגבולות הסביר. בסך הכל - קראתי עד הסוף ודי נהניתי.

ספר מעניין ברמה לא רגילה. לא כבד מדי ומרתק. אני קוראת לאט שלא ייגמר.

אין ויכוח שכתיבתו של דוד גרוסמן משובחת והשימוש בשפה העברית מרתק. אולם ספר זה לא הצלחתי לסיים. הוא כל כך כבד ומייגע שפשוט לא עמדתי בזה. דפים שלמים אין סופיים של מונולוג פנימי שהיה לי קשה להתמיד ולעקוב אחריו. אני בטוחה שזה ספר מופת ברמה הספרותית, אולם לא נהניתי לקרוא אותו.

ג'ודי פיקו קלאסי - הפעם ילד עם תסמונת אספרגר, שנקלע לתסבוכת משפטית. הסיפור מסופר מפי כל הדמויות. קצת ארוך מדי אבל לא משעמם. אני אהבתי.