אשת חילליהיא לפיד6מהרגע הראשון שהתחלתי לקרוא את הספר אמרתי לעצמי שזה לא הולך להיות לי מענייו. סיפור חיים שקיים בהמוני בתי אב, למרות האמפתיה שאפשר לרכוש מהיותי אם לילדים שגידלה שלושה ילדים, עם כל הקשיים הנילווים לא חשבתי לכתוב על זה ספר המתאר את חווית האימאות! די מהר הגעתי לעמוד 95 כי דילגתי על שורות שברור שההישענות עליהן תהיה בנאלית למדי, בכל משפחה שגידלה תינוקות ניתן למצוא היזדהות עם ליהיא לפיד, והרי כשרוצים לכתוב ספר אחרי שאתה יוצא מסופק, מצפה שהקוראים יפרגנו ויאהבו את הספר, כי זה מחזק ונותן תחושה של הצלחה, לצערי פה לא יכולתי להתלהב....משעמם לקרוא על מצבים שאתה שומע אצל כל אם טרייה שזה עתה עברה לידה ולא ישנה שנה ושהיא זקוקה למנוחה ולהתבודדות,ועצוב גם לשמוע על לא מעט ילדים חריגים, כן כן זה סוג של אסון להורים, זה בסדר להינות מהספר כל אחת מתחברת באיזה שהוא מקום לתחושה להזדהות, וזה גם בסדר להיתאכזב מספר.
מַכְּתוּבּאיריס אליה-כהן9ספר מאד ישראלי. מתאר את החיים בארץ שזור בסיפור אהבה מאד סוער וארוטי. ערבים, יהודים, אשכנזים, ספרדים, ילידי הארץ,עולים ,ניצולי שואה, ותיקים עשירים,עניים הכל כלול וארוג יחד כמו בחיים עצמם. והרומן סוער ארוטי סוחף ומענין. ספר כתוב היטב ומאד קל להזדהות עם הגיבורים ,כל קורא והגיבור שלו.
מַכְּתוּבּאיריס אליה-כהן9עירית אשר נשואה לאריק ואם לבן ובת, חיה עם בעלה באושר. שעירית פוגשת את אחסאן,יש משהו בו שמזכיר לה את הילדות את אביה . עירית מתחילה לחכות ליום שישי בכליון עיניים, שאחסאן יבוא ויטפל לה בגינה,ושישוחחו ויגולל לה סיפורים שמזכירים לה את סיפורי אביה מילדוה. ועם כל הפער האנטיליגנטי וכל הוויכוחים הפוליטיים בסוף היא הולכת עם אחסאן עד הסוף. אירית אחרי מה שקורא בניהם מצטערת מאוד,ואחסאן עונה לה שהכל מכתוב. אחרי שסיימתי את הספר נישאר לי המון חומר למחשבה. האם שכל החיים האלה הם כתובים מלמעלה? ספר שייש בו הכל אהבה בגידה,והמון המון נגיעה במצבו הנוכחי ערבי ישראל של שנת 48 ומה מצבם החברתי היום. להגיד לכם שהוא לא נגע לליבי ושלא הזדהיתי?! אז כן, הכל צף בספר כל משא אנחנו מדחקים ביום יום מצליחה הסופרת בספרה מכתוב להזכיר לנו כערבים ויהודים אשר חיים ביחד. אבל תמיד תמיד בשורה אחרונה תמיד זוכרים את מוצאינו וכל אחד כואב את הכאב שלו. בהחלט בהחלט ספר יפה ומומלץ.
מַכְּתוּבּאיריס אליה-כהן5לא אהבתי. איטי, משעמם, ובתור אחד שפחות או יותר גדל באותה ישראל (הדמות מעט מבוגרת ממני), בן להורים דומים (יוצאי עיראק, דוברי ערבית), היה לי קצת קשה לי להתחבר לתהליך שהדמות חווה. הספר לא הצליח לחבר אותי לדמויות, וכששאלתי את עצמי האם הזוג ישרוד את הבגידה, עצמי ענה לי: "מה אכפת לי?". וזו תמצית הביקורת בעצם...
מַכְּתוּבּאיריס אליה-כהן5גיבורת הספר עירית שמוצאה תימני/סורי סובלת כל חייה מצבע עורה השחום ובתור ילדה מתביישת בזה שאביה מדבר איתה בערבית. אך כעבור שנים כשהיא כבר אשה בוגרת ונשואה לאריק אהוב לבה ואמא לשני ילדים היא פוגשת במקרה את אחסאן הגנן. וכל אותפ הדברים שהיא התביישה בהם בילדותה היא נכספת אליהם כעת: טון הדיבור, השפה והמשלים הלא נגמרים שהייתה שומעת מאביה. ספר שבהתחלה לא כל כך התחברתי אליו אבל ככל שנכנסתי לעלילה יותר ויותר עקבתי בדריכות ודאגתי לגיבוריו, האם נישואים של עירית ואריק ישרדו את בגידתה והתאהבתותה באחר, האם באמת עדיף להישאר נישואים על הנייר "בשביל הילדים"? ספר טוב.
מַכְּתוּבּאיריס אליה-כהן4מומלץ ביותר!!! הספר משלב בתוכו אהבה, זוגיות ונישואין, המתח שבין מזרחים לאשכנזים, העימות המתמיד שבין ימין ושמאל ועוד. אליה-כהן ברגישות ובדייקנות נפלאה מתארת את מערכת היחסים המורכבת של גיבורי הרומן: עירית ובן זוגה אריק. כמו כל זוג מערכת היחסים יודעת עליות וגם משברים. עירית נסחפת בלי שליטה למעשה שתוצאותיו כבדות מנשוא עבורה...
מַכְּתוּבּאיריס אליה-כהן4ספר סוחף שקשה להוריד אותו מהיד. גמעתי אותו בשקיקה. הגיבורה מתארת את ילדותה בחיפה, למשפחה ממוצא מזרחי. אהבתי מאוד איך שהסופרת מתארת את חיפה של פעם, וגם ניתן היה ממש לחוש את הבושה של הילדה הגיבורה מאביה, מהמזרחיות ומהשפה הערבית. אותה בושה שחשה הילדה כגיבורה התבשלה להיות געגוע כואב, ערגה למקורות וזה מה שהוביל אותה לבסוף, כשבגרה ובשלה, לאהבה לאחסן שמסמל עבורה דברים שאביה סימן עבורה. יפים היו גם תיאוריה של הסופרת את ירושלים של בחרותה של הגיבורה וסיפור האהבה לאריק האשכנזי שיהפוך להיות בעלה. עבור הגיבורה בחורה, אריק האשכנזי מהווה סוג של תיקון ל"פגם" שהיא רואה בעצמה ובצבע עורה. עם כל היופי שבספר היה חסר בו העמקה של הדמויות. סיפור האהבה לאחסן לא היה מספיק מפורט ודמותו נשארה מעט פלקטית. בשורה התחתונה, ספר מעולה נהניתי מאוד ומחכה לקרוא את ספריה הבאים של איריס.
מַכְּתוּבּאיריס אליה-כהן3הספר בעייתי מכל מיני בחינות. ראשית-השם לא ממש מתחבר לי עם העלילה.יש עוד כמה אילוצים לא משכנעים לאורך הסיפור.שנית-למרות ה'סבל' מהצבע השחור,יחסית,של הגיבורה,יש לה מערכות יחסים עם גברים בהירים ללא כל בעיה או רגשות נחיתות,מבלי לתת לזה הסבר. יחד עם זה הספר כתוב טוב,הדמויות מתפתחות יפה והן רבגוניות.התיאורים המוצלחים ביותר,לטעמי,הם התיאורים האירוטיים,ונראה לי שהמיניות של הגיבורה קובעת את מהלך חייה יותר מן ה'מכתוב'.
מַכְּתוּבּאיריס אליה-כהן2נהניתי.. פשוט נהניתי לקרוא, כתיבה קולחת,מעברים בין הזמנים (עבר והווה) מאוד מחוברים פשוטים וברורים .סיפור נוגע בנימים של עצמך, כשמצחיק צוחקים, כשעצוב עצובים כשכואב מרגישים את הכאב .הסופרת הצליחה להעביר במילים תחושות ואירועים . ממליצה בחום..
מַכְּתוּבּאיריס אליה-כהן2כל אחד ומה ש"מכתוב" עבורו מצאתי שהרבה נמשכו לספר בגלל שמו והרי זהו חלק מהגדולה של כל סופר - למצא את השם שימשוך לקרא אותו הספר מספר סיפור חיים שיש בו מהכל כולל מציאות כואבת מציאות שמתאימה לתקופה בה המסופרת היתה ילדה ועדיין תקפה בימים אלו מאוד נהנתי מהספר למרות שהוא כתוב באריכות רבה ומיותרת ומנגד איפה שיש ציפיה ליותר פרטים ישנה קמצנות מילים ממליצה