כְּשֶׁהלילהכריסטינה קוֹמֶנצ'יני9ספר מדהים, מדבר על נושאים אפלים שבדרך כלל מנסים להסתיר ועל המורכבות והיופי של אהבה- רומנטית, בין אם לתינוקה, משפחתית... ממליצה בחום
בעל ואישהצרויה שלו5ספר מקסים, כתיבה נהדרת של צרויה שלו שאפשר למצוא בכל הספרים שלה ועם זאת לדעתי זה הספר הכי טוב שלה
אוהבת לא אוהבתאמילי גיפין7כרגע סיימתי לקרוא את הספר,ספר מזה חמוד לא הרגשתי איך הגעתי לסוף הספר. אלין נשואה באושר אבל כשהיא נתקלת בחברה ואהבת חייה לפני החתונה.כל העבר והרגשות אשר ניסתה להדחיק אחרי פרידתה מחברה ליאו ,צפים וחוזרים אליה. פתאום אלין מרגישה שהיא חושבת אך ורק על חברה היא עם בעלה פיזית,אד נפשית ורגשית היא במקום אחר. איך אלין תתמודד עם המצב,האם תעזוב את בעלה איש המבטחים שלה,ותלך אחרי ליבה? ספר מומלץ מאוד בהחלט ,אהבתי.
אוהבת לא אוהבתאמילי גיפין4אלן ואנדי זוג מושלם! אהבה, ים, ארוחות רומנטיות בליווי נרות, מסירות ונאמנות מוחלטת אך יום אחד אלן נתקלת בליאו חוצה את מעבר החצייה בניו-יורק ואז חסרה לה פעימה... אותה פעימה שהחזירה אותה 8 שנים אחורנית עמוד 13: "ואז הטלפון הנייד שלי צלצל ושמעתי את הקול שלו. קול שלא שמעתי שמונה שנים ושישה עשר ימים". הנובלה נעה קדימה ואחורה... בשליש הראשון של הספר אפילו קצת התאכזבתי על חוסר הדעתנות של גבורת הספר שלנו : "אלן". אישה על גבול חוסר הדעתנות ובלבול משווע עד כדי כך שבא לי לצרוח עליה. רק מפאת הכבוד שאני רוחשת למילה הכתובה לא הפסקתי את הקריאה. באותם עמודים היא רוקדת "טנגו" עם עצמה ונעה במעגלים של אחד קדימה ושניים אחורה. מן סוג של שגרה יומית בין היום לאתמול. אישית קשה לי עם זן כזה של אנשים שתקועים אי שם, חיים בעבר לא נהנים מהווה וגם לא רוקמים עתיד. פשוט אישה בלי חזון...הדבר היחידי שמחלחל לתוך חייה הינו "ליאו" החבר לשעבר שממנו היא נפרדה, ו/או יותר נכון הוא אמר לה "שלום". בד בבד, בעלה אנדי מחליט שכדאי לחזור לעיר הולדתו ולעבוד יחד עם אביו במשרד עורכי הדין. המעבר מניו-יורק לאטלנטה לא בדיוק הרחיקו אותה מהמחשבות על האקס – ליאו. חוסר המעש והשעמום מביאים אותה אפילו ליצור קשר עם ליאו והיא מעיזה ושולחת לו דוא"ל. אי-שם בתוך תוכה ידעה אנדי שהיא טועה וחשבה שבלחיצה אחת על מקש "שלח" תצליח אולי למחוק את המרה השחורה בה היא נתונה. דואר אלקטרוני תמים מוביל לשיחת טלפון ולתגלית על חברתה-גיסתה מרגו שלוא התנהגה אחרת, חייה של אלן אולי היו שונים. הסופרת משתדלת לאורך הספר לסגור מעגלים קטנים תוך כדי כתיבה ואף הגיבורה שלנו סוגרת מעגלים עם עצמה... עמוד 335: "אני מאלצת את עצמי לחייך ומרגישה גיבורה, שדה הראייה שלי מתחיל להיטשטש מדמעות למרות הניסיונות שלי לעצור אותן. ואז אני סוגרת את דלת המונית, מניפה את כף ידי ומנופפת לשלום. בדיוק כמו שעשיתי בבוקר שלאחר טיסת הלילה שלנו. רק שהפעם אני לא בוכה ולא מביטה לאחור". בסוף הנובלה אלן עוצמת את עיניה וצוברת תאוצה כמטוס שנוסק על המסלול. זה הרגע בו אלן מגיעה סוף סוף לתובנות ולהחלטות...עמוד 346: "בדיוק כמו שהחלטתי לא להתוודות בפני אנדי עד כמה קרובה הייתי לאבד הכול. במקום להגיד לו את זה, אני שומרת את היום הזה עמוק בתוכי, כתזכורת לכך שהאהבה היא סך של כל הבחירות שלנו, עוצמת המחויבות שלנו, הקשרים שמחברים בינינו". הסיפור הזה הוא רומן של אישה לא בשלה, לא דעתנית המציגה בפני הקורא מן מלחמת עולם פנימית שמתרחשת אצל כולנו בתקופת נעורינו. הספר כתוב בשפה פשוטה כמו תבשיל ללא תבלינים ומזכיר רומן רומנטי. אני אישית לא ממש התחברתי לדמויות מה שתרם לכך שקראתי את הספר בתשלומים מאוד ארוכים. הספר הזה הוא מסוג הספרים שמסיימים לקרוא אותם ולא מבינים בכלל למה משקלו הפיזי כבד ביחס למידע שנאגר בו. קריאתו לשיקולכם. לי יניני
אוהבת לא אוהבתאמילי גיפין4כמו שם הספר ככה כל הספר. הגיבורה מתלבטת אם היא אוהבת את האקס או את בעלה. הסיפור קליל אבל דיי משעמם, כל העלילה זאת ההתעסקות באם לבגוד או לא ואם כשהיא מדברת עם האקס היא בעצם בוגדת בו. משעמם, צפוי, כתוב נחמד, לא מותח, לא זורם במיוחד, זה ספר טוב למי שאין לו כל כך זמן לקרוא (30 עמודים לפני השינה).
אוהבת לא אוהבתאמילי גיפין3מצד אחד התבאסתי מהסוף, מצד שני הסוף נשמע הגיוני בהחלט. בתור מישהי שאוהבת מאוד רומנים, לא הייתי רוצה שיגמר ככה, אבל מה שקרה בעלילה הוא מהחיים האמיתיים. כמו כל מי שקרא את הספר "אוהבת לא אוהבת", גם אני רציתי וציפיתי לראות אותם ביחד בסופו של דבר... אבל, אם הסוף היה מסתיים בדיוק כמו שאני ועוד כמה אנשים היו רוצים, הספר הזה היה כמו הרבה ספרים אחרים, שהסוף שלהם צפוי. בסך הכל הייתי מגדירה את הספר הזה בשלושה מילים: חמוד, עצוב, והגיוני. :)
אוהבת לא אוהבתאמילי גיפין3אוספת בקלילות את הרסיסים של הלבבות השבורים. נותנת תקווה. אני חושבת שבזכותה הצלחתי לסגור מעגל שנמשך ונמשך עם האקס שלי.
אוהבת לא אוהבתאמילי גיפין2ספר מקסים!!בהתחלה קצת משעמם אבל אחר כל מתחיל להיות מעניין, לא יכלתי להפסיק לקרוא, בסופו של דבר גם מסופר על עניין שכולם מכירים, האקס המיתולוגי...ממליצה בחום
אוהבת לא אוהבתאמילי גיפין2ספר מקסים שמעלה שאלות על האקס המיטולוגי ועל הבחירות שאנחנו עושים בחיים. האם אהבה ונישואים הם בחירה או התפשרות ועד כמה אנחנו נוטים לזכור את העבר בוורוד יותר ממה שהוא היה באמת. אני נהנתי
אוהבת לא אוהבתאמילי גיפין2ספר נחמד, מעלה תהיות מה היה קורה כיום אם ההיינו פוגשים את האקס שלנו(והיום אנחנו נשואים), איך היינו מרגישים ובמי היינו בוחרים באקס המיתולוגי או בבעל?
אוהבת לא אוהבתאמילי גיפין1זה ממש חוק מרפי הם {האקסים} תמיד צצים כשהכל מסתדר לך וכמעט הורסים ונכון הסוף לא תמיד טוב ספר חביב ומרגש :-)