הביקורת נכתבה ביום שני, 18 ביולי, 2011
ע"י שירלי שגב, אבא מגלה-ארצות
ע"י שירלי שגב, אבא מגלה-ארצות
במרכז סיפור-המסגרת ניצב שומבי הגמד, אשר יונה לבנה נהגה לבקר אותו מדי פעם. כשניסה להתקרב אליה, היתה פורשת כנף ו"עפה להתחבק עם הרוח". איזה יופי של ביטוי: "להתחבק עם הרוח". אולי בגלל זה שומבי כל כך רוצה להתחבק עם היונה. אך היא עפה, והוא מפרש את הסתלקותה באופן אחד ויחיד: היא מפחדת ממנו, והוא אינו מבין מדוע, שהרי כוונותיו טובות. הפרשנות הזו תחזור על עצמה פעמים נוספות. כדי לשכנע את היונה שהיא אינה צריכה לפחד, שומבי פוצח במזמור קצר שיחזור מספר פעמים לאורך הספר: "יונה עני לי עני, את יודעת מי אני? אני הגמד שומבי, שומבי הגמד אני". ובעצם, האמירה הזו מראה ששומבי דיי בטוח בזהותו שלו: הוא גמד, וככזה הוא לא מזיק לאף אחד. אך וודאות זו של תפיסת-הזהות תתערער במקצת בהמשך. אני מעלה כאן השערה פרועה, אולי הסופרת נוגעת בנושא הגיל/גודל שמעסיק כל כך ילדים בגילאי שלוש-ארבע. הם כל הזמן רוצים להיות גדולים, אך הם עדיין קטנים ונאלצים לעיתים לוותר על רצונותיהם בשל חוסר יכולת/התאמה. הגננת שלנו לימדה אותנו לאמר "בוגר" במקום "גדול"… שומבי הוא גמד, זה מה שהוא – קטן. ועדיין, עבור היונה הוא גדול/מאיים.
נמשיך? מוזמנים להכנס לפוסט מיוחד במיוחד:
http://www.shirleysegev.co.il/2011/07/ive-never-hugged-a-dove/
2 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
יפעת
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
קניתי את הספר אתמול
קודם כל שמחתי לראות שאיירה אותו גיל-לי אלון קוריאל, אני מאוד אוהבת את האיורים שלה.
לאחר קריאה הספר מרגיש לי כספר שלא מספיק לקרוא פעם אחת בלבד. אקרא שוב עם הילד וזה בטח יחדד כמה נקודות בשבילי. אני חייבת לציין שלולא הביקורת שלך לא הייתי מגיעה אליו ועל כן שלוחה לך תודתי. |
|
|
יפעת
(לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
קראתי את הביקורת הארוכה בבלוג שלך
הספר נכנס לרשימת הספרים שאני רוצה לקרוא.
:) |
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
