הביקורת נכתבה ביום ראשון, 17 ביולי, 2011
ע"י שרונית
ע"י שרונית
כשראיתי את הספר אצל חברתי אמרתי לה מיד כשהיא מסיימת אני רוצה את הספר. פתחתי את הספר גלשתי לדפים הראשונים ואחרי זמן קצר סגרתי אותו. הרגשתי כאילו לא התחברתי לספר. למחרת לא הפסקתי לחשוב על הדמויות, על סידי, על מיקי, על שושנה, מה קורה להם? מה איתם?
חיכתי שהלילה ירד שאוכל להמשיך ולקרוא ומאותו רגע לא יכולתי להניח את הספר מידי. הרגשתי כאילו אני שם רואה את תל אביב נבנית, את תל אביב מתפתחת, חברה של סידי ומיקי, כאילו סידי מספרת לי את סיפורה. הייתי חלק בלתי נפרד מהם והכל בזכות כתיבתה של שלומית לפיד, כתיבה המאפשרת לקורא להיות חלק, להיות שם..
חובה לקריאה.
0 הקוראים שאהבו את הביקורת