אני מודה, אני משתדלת לברוח מספרים שנוטפת מהן רומנטיקה עודפת. מתקתקה . כזו שתמיד מנצחת, חוצה גבולות , ימים ושנים.
אבל ניחוחות המאה השמונה עשרה משכו אותי לקרוא.
סיפור אהבה אמיתי על רקע ונציה בימי המסיבות, התחפושות, השמלות המפוארות והארמונות הנוצצים.
אביו של הסופר מוצא בעליית הגג בבית הוריו בונציה צרור מכתבים של שני אוהבים המגולל את סיפור אהבתם הבלתי אפשרי.
הוא, בן אצולה מהמעמד הגבוה. היא, נערה ממוצא אנגלי, בת לאם עם עבר מפוקפק.
במאה השמונה עשרה בונציה, על חוקיה הנוקשים בכל הנוגע לקשרי נישואין, אין להם שום אפשרות למסד את אהבתם.
הם מתחבאים, נפגשים בחדרים מוסתרים, מנסים להערים על משפחתם, לתחבל תחבולות, להינשא בדרכים לא דרכים
ונכשלים כל פעם מחדש.
ולמרות זאת מכתביהם שופעים תשוקה שרק גדלה עם הזמן , כמיהה וסערת רגשות עזים שלא חולפים גם כשהשנים שעוברות.
בשלב כלשהו הספר מתחיל לחזור על עצמו. שוב היא אוהבת, שוב מתגעגע. את 50 העמודים האחרונים כבר קראתי בדילוגים, רק כדי להגיע לאחרית הדבר ולספק את סקרנותי הצהובה.

הספר כתוב בשפה עשירה ומושכת, מתובל בהסברים ותיאורים על חיי הלילה הסוערים של ונציה, הגונדולות, המסכות, ההימורים, האמנות והרומנים.
בשורה התחתונה- לא חייבים לרוץ לקרוא.

לרומנטיקנים.