ספר נוער השם במרכז נערה בת 13 ששמה רוני ולה אח קטן יותר בן 9. שני הילדים האלה עברו חיים לא קלים. כבר משנות חיה המוקדמות יותר, היו לרוני רמזים שאביה אלים. בגיל חמש וחצי אמה אמרה לה שחפצים לא יכולים לדבר, אבל אנשים כן וכשאדם מדבר הוא חווה הקלה ורוני חשבה בלבה: אם כך למה את אמא לא מדברת? ובנוסף חשבה: השולחן לא יכול לדבר אבל הספה שרגלה מתנדנדת כן יכולה לדבר / לספר. באותם ימים בגיל חמש וחצי רוני חיכתה ששני החלב שלה יפלו כמו שכבר נפלו לחברתה הטובה קרן. היא רצתה לחשוב ששניה המאחרות ליפול, זו הבעיה היחידה שאמורה להטריד אותה, אבל לא כך היה.
לרוני היו זיכרונות שכאשר אבא שתה עדיין במידה, הוא עוד יכול היה להיות אבא מצחיק, הדואג לילדיו וגם לוקח אותם לבית הספר. אך אז הגיעו הפיטורים ואיתם גדלו המירמור והכעס של האבא וגם הצעקות ותכיפות המכות שנהג לתת לאם המסכנה.
והילדים? הם היו מעבר לדלת ושמעו הכל: את המכות, את הבכי החרישי, הם רצו להיכנס ולעזור, אבל הפחד שיתק אותם וחוץ מזה הם הבטיחו לאמא לא להתערב. יום אחד זה כבר היה יותר מידי והאם הפכה לפייה.
הילדים נשלחו ל"בית החם" ומאותו רגע רוני נקרעת בין הרצון והצורך לטפל ולגונן על אחיה, לספק מענה לשאלותיו, לבין העובדה שהיא עצמה צעירה ואין לה תשובות.
ומה אני חושבת על הספר? הלוואי שלא היה צריך לכתוב אותו, הלוואי שלא היה צורך לדון בנושא. הספר יצא לאור לפני שנים רבות, אך לצערנו הבעיה לא נכחדה. להיפך, לדעתי היא גברה: יותר ויותר משפחות נכנסות למעגל האלימות, יותר ויותר גברים מרשים לעצמם. לכן הנושא חשוב, לכן יש צורך להעלות אותו גם בפני ילדים ונוער. את הספר צריך לחשוף רק בפני מי שמסוגל לכך מבחינה קוגניטיבית ובעיקר מבחינה רגשית ונפשית. עם זאת אין לי ספק שהספר מוצלח וילדים בוגרים ונוער שיחשפו לו יפיקו ממנו תועלת.
נער/ה שחווה התעללות עשוי/ה להזדהות ולהיפתח, לדבר ולשתף, לפנות לעזרה - דבר חשוב מאין כמוהו. הספר מספק מידע לגבי סימני האזהרה ולגבי הגורמים שאליהם אפשר לפנות במקרה שאכן הנער/ה חושש/ת כי קיימת אלימות בבית. זהו מידע שרוני עצמה נחשפת אליו באיחור, בזכות יומן לנוער. אך יותר מכל, מספק הספר הזדמנות לצאת למסע עם שני ילדים אמיצים שצריכים להתמודד על לא עוול בכפם. המסע אומנם עצוב, אך גם מרגש ומספק השראה וכוח.

הספר הזה באמת היה מעניין
אהבתי מאוד לקרוא אותו,וגם אהבתי לקרוא על התמודדות שלה עם העובדה שאביה רצח את אמא ושהיא ואחיה מועברים למקלט ''הבית החם''
אני חושבת שסמדר שיר תיארה מאוד יפה את הדמויות,רק מה שהרס את הספר היה זה שהיא הוסיפה פיה לסיפור(סמדר כתבת את הסיפור כל כך יפה ומושקע,למה להרוס אותו)ולמרות שבנקודה שהפיה הופיעה הספר קצת התקלקל ונהיה מספר שהיה יכול להפוך להצלחה נהפך לספר קצת הרוס שיש בו קווצות לא סגורים אבל בכל זאת נהניתי מן הספר ואהבתי אותו,לדעתי זאת הזדמנות מצויינת ללמוד על ילדים שבאים ממשפחות הרוסות ועוד...
אני ממליצה לקרוא את הספר,למרות שאין ספק שיש ספרים יותר טובים

סדרת רוני פוני (ובמיוחד הספר הראשון) היא בהחלט סדרה מבלבלת ואף מכשילה. ילדים צעירים, שהקריאה היא בהחלט דבר טרי בשבילם, רואים את הספר המושך: "רוני פוני" 2 מילים מצלצלות בשמחה וכאילו קוראות לעבר הילד הצעיר:"קרא אותי!". ואין מה לדבר על הכריכה התואמת, של הנערה הצעירה עם הפוני הארוך. כן, זה בהחלט מושך את הילדים התמימים והצעירים, שמחפסים ספר טוב לקריאה. אובכן, העלילה פשוט מזעזעת. אני לא אומרת שזה נורא שעלילה בספר תהיה מזעזעת. אם אתה בגיל מספיק בשביל לקרוא עלילה מזעזעת, אתה יכול מאוד לאהוב את העלילה, למרות הכל. אבל לילדים צעירים- זה לא בה בחשבון. ואם אתם תוהים איזו עלילה משולבת בספר, אז תופתעו לגלות שאבא של רוני רצח במו ידיו את אימה, והיא מסתירה את פניה עם הפוני הארוך שלה שהיא לא מסכימה לגזור, רק בשביל לא לראות את העולם. ואחרי הגילוי הזה, האם נראה שמתאים שיקראו לספר "רוני פוני"?
לי לפחות, זה נשמע מגוחך מאוד. יותר מזה, זה מזעזע,כמו עלילת הספר. אז תראו, הספר באמת טוב אם אתה בגיל המתאים. היא מיוחד ומעניין ומסקרן, עם קמוצץ פחד קטן, אבל לא לשכוח שאין ספק שהוא טרגי ביותר. אם הסיפור היה מספר על מקרה נוראי שאפשר לתקן-בסדר. אבל את הרצח הנורא הזה? הדבר היחיד שאפשר לעשות בנידון הוא לכלוע את האב בבית סוהר. שלא לדבר על הזיכרונות הכואבים של רוני, ואך תתמודד בסופו של דבר עם המציאות?
אני יכולה להבטיח, כל פרק יותר מפחיד ונורא מקודמו. רוני זוכרת את הלילות בהן אמה היתה בוכה בלילה, את הריבים, הצעקות, את ההרבצות וההצלפות הקשים בהם אביה השתמש במריבותיהם של זוג ההורים.
לדעת שאבא הוא רוצח? לדעת שאבא בבית סוהר? לדעת שאמא מתה?
מילא, אם המסופר הוא על אם שמתה ממקרה כמו תאונת דרכים. או שאבא בבית סוהר, אולי, כי עשה איזה מעשה לא נכון (לא משהוא כמו גניבה, ובחיים לא רציחה!)
אבל הכל ביחד? לקרוא את הספר כשאתה בן 7? 8? 9?
זה מפחיד לא פחות, וזה יכול לגרום לילדים המסכנים לסיוטים ומחשבות נוראיות.
ואפשר להמנע מכאלה מקרים, אם לא לשנות את שם הספר למשהו כמו: "הרצח". אבל אם אין בידכם לעשות זאת, תמיד כדי לדעת קצת לפני שבוחרים כזה ספר להתייעץ עם מוכרת הספרים או הספרנית, להעזר בביקורות של אנשים שקראו את הספר כתבו. אילו כל מני אמצעים להתרחק ממקרים של פגיעה נפשית ורגשית מספרים. אבל לסיכום אני יכולה להצהיר שהספר מיוחד, מרגש, דרמתי ומותח - אם אתה קורא אותו כשאתה באמת מוכן לקרוא כזה ספר.