ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 18 ביוני, 2011
ע"י סימניה
ע"י סימניה
המשורר הגרמני רילקה אמר: "אדם צריך לראות הרבה ערים, הרבה מראות ודמויות ואחר-כך לשכוח אותם, את כולם, ורק אחרי זה הוא יוכל אולי לכתוב שירים".
השיר הראשון שפגשתי בחיי או נכון יותר לומר השיר הראשון שפגע בי בחיי וחדר אל תוכי היה קטע שירה סתום הבנה עבורי אז. קטע מתוך שירי 'הבן האובד' של לאה גולדברג.
את השיר פגשתי בפעם הראשונה בתקופת חיים סוערת במיוחד בחיי בגיל ההתבגרות בין חופשת הקיץ של שנת 84 לתחילת כיתה י' .
ישבנו אז ארבעים בנות ושלושה בנים בכיתה עם מורה לספרות שרק זה עתה סיימה את הכשרתה בסמינר למורות .
אהבתי את שיעורי הספרות שלה, היא דאגה להביא בכל שיעור שמלה אחרת וזר מילים חדש.
"שבעתיים מעלתי המעל,
שבעתיים חיללתי השם,
ועדים השמים ממעל,
כי תמיד הייתי אשם.
ועדים השמים ממעל
שדבק בבשרי החטא,
כי אשוב ואמעל המעל,
כי עודני הבן האובד".
כאשר שמעתי את המילים יוצאות מפי המורה , לא הבנתי דבר, במיוחד שבניגוד לאחי שקרא עד לאותה שנה , שנת 1984 , אלפי מילים . אני , לא קראתי ולו ספר אחד או אוסף קצר של מילים.
אבל היה משהו בצליל ובנשמת השיר שחלחל וחדר את גופי. הפלא הגדול היה שאת מילות השיר ידעתי בע"פ והם ליוו אותי בהמשך חיי לא מעט שנים וקצת במותי .
את מילות השיר המשכתי לפרש ולתרגם ולעבד לא רק עם המורה לספרות אלא גם עם הנערה שאהבתי ואפילו עם הפסיכולוגית שלי.
שיר נוסף של לאה גולדברג פגש אותי לגמרי במקרה בתקופת חיים מאוחרת הרבה יותר, תקופה לא פחות סוערת וכואבת מתקופת ההתבגרות ואולי הייתה בכלל המשכה של אותה תקופה , שיר שהבאתי במתנה לאימי ליום הולדתה, שיר שאימי לא ידעה כיצד לקרוא אותו כמוני אז בשירי הבן האובד.
תמונתך כה שלווה, את אחרת
קצת גאה ונבוכה על שאת אימי
מלווה בדמעה ובחיוך מוותרת
ולעולם אינך שואלת מי
כן, אבוא רצוצה ולא אשאל לשלומך
לא אבכה בחיקך, לא אלחש "אימי"
את תדעי, זה שעזבני היה לי יקר ממך
ולא תשאליני מי
לא תמהת, לא רגזת עת באתי אלייך
מדי יום ביומו ואמרתי "תני"
את הכול הבאת לי במו ידייך
רק מפני שאני אני
ויותר ממני את היום זוכרת
את יגון ילדותי ונפשך כבר פתרה
עת תבוא אלייך הבת הבוגרת
היא תביא את ייאוש תוגתה שבגרה
וכך לפעמים אני חושב שלא רק צריך לראות הרבה ערים, מראות ודמויות ולשכוח אותם כדי לכתוב שיר אלא בעיקר כדי לדעת לקרוא שיר.
את אותו מפגש רגשי נפשי עושה עמיה ליבליך בספרה החדש 'אל לאה' בו היא יוצאת לחיפוש נפשה של לאה גולדברג.
הספר, פרקי יומן ללא שמות עם הרבה תובנות והתבוננות לעומק דרך שיריה של לאה מנסה עמיה לעתים למצוא את עצמה בלאה .
כאשר נראה שהמפגש הוא מפגש נשי, בין שתי נשים המכירות את נפשן זו את זו.
ספר שהוא כמו טיפול טוב מלא אסוציאציות, קישורים, היסטוריה אישית ותיאורי נפש ורגש עזים.
את הספר הנראה כבראשונה מבולבל מעט, שואל הרבה ומתפתל צריך לדעת לקרוא, אין זה ספר עיון, אין זו פרוזה , אין זה אפילו יומן אהבה, זהו מפגש טיפולי מצולם ומתועד בין שתי חוקרות ומרצות באקדמיה , נשים אינטליגנטיות ורגישות מאד.
13 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
online poet
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
היי רן
ביקורת מצוינת ! משלבת בין האישי לשירה ולספר עצמו .החיבור הזה ממחיש עד כמה השירה כמו הספר חדרו לנפש הקורא גם..:) השיר השני "מתמונת אמא" מבוצע באחד הביצועים היותר חזקים מרגשים וחודרים על ידי האמנית הגדולה- אהובה עוזרי, והביצוע הזה בעיניי נשמע מאד אותנטי ואף נדמה כי גם היא נפגשת עם לאה גולדברג בעיבוד המוזיקלי וההגשה הווקאלית שבאה מהלב ממש ! ממליץ בחום להאזין לזה ביוטיוב פשוט ביצוע עוצמתי ! ..
|
|
|
יפעת
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מרטיטה.
|
|
|
אנקה
(לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
לאן, דווקא תיקנתי את עצמי.
לא אותך:) אחרי שראיתי את שמה ליד שם הספר.
הטעות נובעת כנראה מ2 סיבות : א. השם עמיה נדיר במחוזותינו. ב. האות ל' המופיעה פעמיים בשם המשפחה. |
|
|
סימניה
(לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
תודה על התיקון
אני תמיד טועה בשמה, מעניין למה?
|
|
|
אנקה
(לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
סלליחה , תיקון שם: עמיה ליבליך.
|
|
|
אנקה
(לפני 14 שנים ו-4 חודשים)
לאן, תודה על חוות דעתך המקסימה הכתובה
בכל כך הרבה אהבה ורגש.
אלו בין השירים האהובים עליי ביותר משל המשוררת הנהדרת הזאת. אילו היה כובע על ראשי הייתי מסירה אותו בבמיוחד לכבודך לכבוד עמליה ליבליך וכמובן לכבוד הגדולה מכולן. לאה. |
13 הקוראים שאהבו את הביקורת
