ספר מותח, סוחף, קליל ומאוד מהנה.

ספר מותח, סוחף, קליל ומאוד מהנה.

קראתי את הספר כשהייתי חולה והאווירה בספר התאימה לי מאוד. הסיפור מתרחש בבית חולים וגיבור הסיפור הוא ילד ערבי שנמצא בחדר עם עוד מספר ילדים, כשאחד מהם מתעניין באסטרונומיה. שני הילדים מתחברים ויש להם קשר מיוחד. במהלך הסיפור הקורא מתוודע לחייו של הערבי בכפר שלו: המשפחה שלו, אחיו שנפגע מאש צה"ל, חברו הטוב והשיחות ביניהם, ונושא זה מעניין אותי מאוד (כפי שניתן לראות מביקורות אחרות שלי).

ספר מאוד קליל ולא מורכב מדיי, ויחד עם זאת מעניין. נותן הצצה לחייו של המרגל הנודע. מה שאהבתי במיוחד הוא שהמחבר לקח חומר עובדתי, מידע אינפורמטיבי, ועשה ממנו סיפור עם עלילה ועניין. מומלץ

חיפשתי עוד ספר שמדבר על יחסי יהודים ערבים ומצאתי בספריה את הספר הזה. למרות שמדובר בספר לנוער משנת 1989, הוא משקף היטב את היחסים נכון להיום אחרי למעלה מעשרים שנה, ויותר מכך הוא מאפשר לראות דרך סיפור עלילתי מעניין את הדיעות השונות הקיימות משני הצדדים. אמנם הוא נוטה לצד מסויים ובמקרה הזה לדיעה השמאלנית לפיה הערבי הוא בן אדם ולא כל ערבי הוא מחבל. ערבי הוא בן אדם שגם לו יש דאגות ומשאלות לב כמו ליהודי. דיעות אחרות המוצגות וכל כך אקטואליות הן לדוגמא שמדינת ישראל היא המקום היחיד שיש לעם היהודי בעוד לערבים יש עוד כ-14 מדינות. הספר יוצר תחושה של קרבה והזדהות עם הערבים כבני אדם.

למשל

כשהייתי קטנה אימי הייתה נוהגת להקריא לי קטעים מהספר הזה. היום כעבור שנים, כשאני מגיעה לספריה, אני פונה למדף של כיתות א' וב' מוצאת את הספר וקוראת כמה קטעים. אני חוזרת אחורה בזמן ומתענגת על כל מילה שכנראה אף פעם לא שכחתי.
הקטעים (אולי נכון יותר לומר שירים) כל כך נוגעים ללב ומקסימים ובעצם פשוטים כל כך וכל כך אקטואליים גם להיום. הספר לא כל כך פופולרי אולי כי הז'אנר השירי לא כל כך פופולרי, אבל אם רק יסתכלו בפנים יגלו אוצר: חרוזים שצובטים. והנה ציטוט שמצאתי באינטרנט:
כשסבתא תבוא הנה שוב,

אלך לי אתה לפנה

לדבר על דבר-מה חשוב,

על אמי, כשהייתה קטנה.

...

ואחר-כך, מחר,

כשאימא תאמר:

"נעמה תסדרי"

או כזה מין דבר –

אומר לה שסבתא אומרת,

"גם את לא היית אחרת".

מצאתי את הספר הזה בספריה, ספר לנוער לא עבה, התבוננתי בגב הספר והוא מצא חן בעיני. זה על בחור ערבי, סטודנט לרפואה שמחפש חדר בתל אביב להתגורר בו. לאחר חיפושים רבים, הוא דופק על דלת בית ואישה מוזרה פותחת לו. מתברר שאישה זו שכלה את בנה במלחמת סיני, והיא רואה בו כעת את בנה המת, ואף קוראת לו בשמו "חיים".
הספר התחיל מבחינתי לא כל כך טוב בשל שפה מיושנת במקצת (המהדורה הראשונה הופיעה בשנת 1979 ועל כן אפשר להבין) וכן בתיאורים לא אמינים על בנה של האישה שמת במלחמה - נער מושלם ללא כל פגם (בעצם כל המתים במלחמה זוכרים להם רק את הטוב זה ברור לי). אבל מהר מאוד רואים כמה הספר אקטואלי להיום, ליחסים ולרגשות בין היהודים והערבים, יחסי שנאה שגם לפעמים יכולים להפוך ליחסי קרבה והזדהות עם השכול המשותף לכולנו.
אני מתעניינת בספרות בנושא הסכסוך היהודי-ערבי, ואם יש לכם ספר כזה להמליץ לי (אפשר בהודעה) אודה מאוד.

ניסיתי לקרוא את הספר הנסיך הקטן כשהייתי ילדה וממש לא הצלחתי להיכנס אליו. לאחרונה, ניסיתי שוב והבנתי יותר, ועוד יותר בקריאה שניה. הנושא העיקרי לדעתי הוא הביקורת על עולם המבוגרים. זהו עולם קר הפועל ממניעים שכליים ולא רגשיים. דוגמא יפה לדעתי היא שהנסיך לא מבין למה למספר כל כך חשוב תיקון המטוס שלו בעוד ישנה בעיה גדולה הרבה יותר בעולמנו - פרחים מגדלים במשך מליוני שנים חוחים לחינם כי הכבשים אוכלים את הפרחים בכל מקרה.

הרגשתי קצת עצבות, הרבה חמלה.

אני רוצה להתייחס לסיפור הראשון בקובץ הסיפורים המצויין הזה שנכתב לילדים. הוא נקרא "בשיעור קראטה" או משהו דומה. נראה לי אחד הקטעים העוצמתיים ביותר שקראתי. כן! ספר ילדים לא ממש ידוע גורם לי לצמרמורות! מה בסך הכל יש כאן? סיפור קצר על שני ילדים המחכים לשיעור הראשון של חוג הקראטה. אשמח לשמוע מה דעתכם.