ביקורת ספרותית על הערפל המתפוגג מאת קייט מורטון

---

אל הספר הזה הגעתי דרך המלצה שקראתי פה (תודה, שוקולדה!) והסתקרנתי. הסיפור מסופר מנקודת מבטה של משרתת לשעבר באחוזה, שהגיעה לגיל 98 המופלג, וזיכרונותיה מתחילת המאה ה - 20 מהווים את סיפור העלילה.

מה שבולט בספר הזה הוא סיפורי נשים. המספרת היא משרתת בת משרתת, שנולדה בסוד (ובחטא...) והשתלבה כילדה בת 14 בחיי המשרתים של האחוזה. בעלילה שתי אחיות בנות אצולה, שמתמודדות כל אחת בדרכה עם החיים להם נועדה (ולפחות בספר הזה לא נראה שלהיות בת אצולה הבטיח חיים מספקים יותר מלהיות משרתת, אם כי ברור שתמיד עדיף להיות עשיר וצעיר מזקן עני...) והמון סודות שנשמרים בקנאות כי אם אין סודות - אין חיים...יחסי קירבה נוצרים בין משרתת וגבירתה, אך לא בין אמהות לבנותיהן.

המערכת החברתית מתוארת נפלא (ומפורט) בספר: המצב בו אנשים יודעים את מקומם החברתי, ברור להם שהם נועדו לשרת אנשים אחרים, ברור להם שהם נחותים מאנשים אחרים, פיסגת שאיפתם - להיות "משרת ראשי" או "משרתת אישית". תוכניות אישיות - להתחתן, ללדת ילדים או סתם להתפטר מגונות על ידי סביבתם, ולעניים אין שום רשת ביטחון: לא קיצבה, לא פנסיה, ואפילו לא מי שיבטיח פחם לחימום בחורף המקפיא.

זה ספר מהנה לקריאה: העולם דרך עיני המשרתת אמין ומעניין, הסיפורים מרתקים, והעולם הישן שהתקיים פעם, לפני שהמלחמה הגדולה הרסה את יסודותיו והותירה אותו טרף למלחמה נוראה עוד יותר. מי שאוהב, כמוני, סיפורים - יהנה.

*

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הערפל המתפוגג