ספר נפלא, קראתי אותו בנשימה עצורה ולא יכולתי להפסיק. הספר גרם לי לחשוב עליו עוד רבות אחרי שסיימתי לקרוא אותו.
הוא מתאר סיטואציות משפחתיות קשות, התמודדויות עם החלטות קשות של הורים אשר חיים במציאות בלתי אפשרית.
מאוד רלוונטי לחיינו אנו.
הדמויות משורטטות בעדינות, אך מאוד מדויקות.
אני לא מספרת את העלילה כדי לא להרוס, אבל אין ספק שזה הספר הטוב ביותר שקראתי בשנה האחרונה

חוות דעתי על הספר, השתנתה בתכלית בין קריאתי את הפרקים הראשונים של הספר ועד לסיומו. ההתחלה הקלילה משהו, מעין תאור של יומיום בחיי מיקי, אשה ישראלית "רגילה", כמעט ומנעה ממני להמשיך ולקרוא את הספר. חיפשתי ספר קליל, אך לא עד כדי כך.
הספר כתוב בלשון קולחת ואני המשכתי עימו ולאט, לא יכולתי להפסיקו. תאור ה"מאורע" עליו נסוב הספר, מסופר מעיניה של מיקי, אם המשפחה. הלבטים, והתחושות השונות שלה כלפי בני משפחתה מתוארים באופן רגיש ומעורר הזדהות. הסיפור עצמו, שלא אכנס אליו ע"מ שלא להרוס לקוראים, מאוד שייך להווי הישראלי. תאור תחושותיה של מיקי לנוכח היחס של הסביבה אליה ואל משפחתה מאוד כן ומרגש ולא נופל לפשטנות וקלילות. מומלץ.

עשיתי זאת, סיימתי את הספר. שולבו בקריאתי שני אלמנטים מרכזיים - האחד שאני חייבת לסיים ספרים אשר אני מתחילה בקריאתם והשני אהבתי הרבה לאלזה מורנטה. חרקתי שיניים כבר בהתחלה. לאור התשבוחות שהיללו את הספר, התאכזבתי מעצמי, הכיצד? ולכן המשכתי בעוז! עשיתי זאת!
הספר אכן כתוב היטב, בשפתו העשירה, בדמיון הקולח ובתאורים המדויקים, אשר הם בירידה לפרטי פרטים של מצבים, תיאורי אופי, תאורי נופים באופן מדוקדק פשוט עייפו אותי אם לא שעממו. אין ספק שהסיפור מעניין במהותו, הדמויות כפי שמתוארות מנקודת מבטה של אליזה מותירות מקום לאינטרפרטציה אישית, אך לא הצלחתי להשאב פנימה, כפי שקרה לי בספריה האחרים של אלזה מורנטה.
התאכזבתי.

כבר מהפרק הראשון, הספר נגע לליבי. בעיקר כאשר מקלפים את הקליפה הראשונה. הספר מתאר שוטף רצפות בשדה התעופה אשר מספר סיפורים הזויים ומשעשעים לנוסעים השונים. גיליתי אמפטיה רבה לדמות המנקה. מתוך הסיפורים, משפטי הביניים, ומדו שיח עם הסובבים נגלית דמותו: "ידען" אך אדם פשוט ולא מתיימר, בעל טביעת עין חדה כלפי הסובבים אותו, אוהב אדם. נוגעת ללב בדידותו וכמיהתו לאהבה, ואהבת הזולת שבו. לסיכום, ספר כיפי, מרגש שנקרא בנשימה אחת

קראתי את הספר בנשימה אחת ובכל זאת לא הפסקתי להכות על חטא שמא אני מבזבזת זמן יקר שאפשר להקדישו לספרים טובים יותר על המדף. מחד זהו רומן רומנטי, שטחי לכל דבר ומאידך הרקע, מלחמת העולם השנייה, עם כל רובדיה, והמטען הרגשי שלנו כלפי תקופה זו. שני רבדים שעומדים בסתירה.
הספר הוא רומן רומנטי לכל דבר, כתוב באופן פשוט, באצטלה של רומן מעמיק עם מובאות היסטוריות מדעיות. אך את זה ניתן לסתור בנקל.
יש חלקים מענינים בסיפור, תחושת החוסר אונים של היהודים שנשארו לכודים באירופה ללא יכולת בריחה למדינה שתהא מוכנה לקבלם, מועברת היטב. בשל קטעים אלה לא סיווגתי את הספר כ"בזבוז זמן" אלא כ"לא משהו" ואכן זו תחושתי כלפיו

ספר מרגש, מודה ומתוודה כי זהו הספר הראשון שקראתי השנה שיישאר איתי לחיים. הספר מספר על אח ואחות, עולים חדשים מרוסיה בשנות השבעים, אשר הוריהם נהרגו בתאונת דרכים בארץ והם נשלחו לקיבוצים/פנימיות בתחילה, עד שסבתם האנטישמית מגיעה לארץ ומגדלת אותם. אין כאן ספוילר, הסיפור מתחיל מנקודת מוצא זו, והספר מתמקד בחווית ההטמעות בחברה הישראלית, כל אחד בדרכו, בלבטי ההתבגרות, ביחסים בין האחים, הקשרים עם הסבתא והתמודדותה שלה בארץ ולבטיה עם עצמה וחייה, וכל זאת לאור עלייתם ארצה והמציאות הקשה של אובדן הוריהם/בנה וכלתה אליה נקלעו.
התאורים נפלאים, הכניסה לנבכי נפש האדם, השונה, האחר, הרע, הטוב, המתלבט מאוד מדויקת.
בקיצור - ממליצה בחום

ספר מעולה. הסיפור כביכול דן בסוגיה מוסרית של הורים אשר נוכחים במעשה פשע של בניהם, אך למעשה הוא בעל מספר רבדים מפתיעים.
הדילמה מתוארת בעיני המספר. המספר, המוסרי שמעביר בציניות ביקורת על אחיו הפוליטיקאי הנהנתן, הצבוע, מתגלה למעשה כחולה נפש, ואילו הפוליטקאי ה"פתלתל" הוא הוא הדמות המוסרית, האמיתית. ספר קולח, מעניין, ומומלץ מאוד.

התחלתי בצפייה, אני אוהבת את כתיבת סייד קשוע, ההתחלה היתה לי מעניינת, אמנם חידוש לא היה כאן, קצת חזרה על ז'אנר "עבודה ערבית", אבל נחמד. לאט העלילה הפכה למופרכת בעיני ואיבדתי עניין, מצטערת אך לא אהבתי.

התלבטתי רבות לגבי התרשמותי מהספר, מחד הוא קולח, קריא, מעניין ומאידך הוא יורד לעיתים לתיאורים מפורטים של פעילויות בנאליות יומיומיות ובכך מייגע. הדמויות מאוד חד מימדיות, אישיותן ברורה מההתחלה ואין התפתחות עלילתית מפתיעה לדמויות.
בקיצר, כדאי ונחמד אולי כספר "טיסה"