ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 20 בינואר, 2011
ע"י מורי
ע"י מורי
מנפרד מתאר לפנינו את השנתיים האחרונות לחייו בפנסיון של הגברת פראכט, ייקית המחזיקה פנסיון ברחביה הירושלמית. בפנסיון זה מתגוררים ניצולי שואה ממזרח אירופה, דוברי יידיש, שפה שהגב' פראכט בזה לה ולדובריה, המעריצים שפה זו.
זהו פנסיון שדייריו חובקים בקרבם את הסבל של יוצאי המחנות, חולמים בלילה את סיוטי העבר, בוחרים לגור בפנסיון בין דיירים דומים ובכך להקל על הסבל. לכל דייר שריטה משלו ולרובם שריטות דומות.
למנפרד המספר שריטה חדשה יחסית, הרצון לתרום חצי מרכושו למען הצלת שפת היידיש בכך שיקימו עיתון שיחייה ויפיץ את השפה בארץ ובעולם. הועד להצלת השפה מסרב לקבל את תרומתו בסך 30,000 דולר ומוכנים לקבל רק 2,000. הדבר מעלה את חמתו, אך אין בידו לעשות דבר. הועד סבור שעליו לדאוג קודם כל לעצמו ולילדיו. לשפה אין הוא יכול לדאוג רק בעצמו ולכך דרושים סכומים גדולים יותר.
אלא שעניין היידיש הוא רק חוט שני וסיפורים קטנים רבים מתוארים ע"י מנפרד, סיפורים שמחים יותר ושמחים פחות. כך, לדוגמה, סיפורו של זיידל המבוגר, הנושא את קריסטינה הצעירה, שאת מוראות השואה עברה במנזר, למדה לאהוב את השקט שלו ואת התפילות. לאחר המלחמה הוכיחו לה שהיא בת להורים יהודים. היא נישאת בישראל לזיידל, נולד להם בן, אך קריסטינה אינה יכולה לשכוח את המנזר ותפילותיו ואינה מסתגלת לחיים בישראל בכלל ולפנסיון בפרט.
הכתיבה של אפלפלד חמה ואנושית. המיני קוסמוס שברא בפנסיון מביא לפנינו את הסיפור המורכב של "בוגרי" השואה, אך אין זה ספר שואה כלל. זהו יותר ספר על אלה שאינם ובעיקר אלה שנותרו ועל הקשר בין אלה לאה.
למרות חוסר בעלילה קלאסית, הספר מרתק וקשה להניחו מהיד.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
