טוב, דף הפרופיל באתר חודש והפעם הוא גם מדרג משתמשים ומסתבר שאני "ביקורתית" כי הדירוג הממוצע שלי לספרים הוא 3.3 כוכבים, כלומר בערך באמצע עם טיפה הטייה כלפי מעלה. זו בחירה מעניינת מאוד של ניסוח. עם זאת, אם הייתם בודקים את הדירוג של נוניה סילס, לו היתה חיה בימינו ולו היתה טורחת לכתוב את ביקורותיה, הייתם מגלים שגם היא ביקורתית כמוני, אם לא יותר.

זה ספר נוסף בסדרת "נצחיה קוראת ציונות", ספר ההמשך של "גיא אוני" שהיה אצלי בבית כחלק מחובת הקריאה לבגרות של הילדים שלי. בגיא אוני מגיעה פאניה מנדלשטם לארץ כשהיא פגועה והרה כתוצאה מפרעות קישינב. היא נישאת ליחיאל סילס, מגדלת את תמרה ביתה ואת ילדיו של יחיאל. כמו כן היא משתתפת בבניית ג'עוני היא גיא אוני היא ראש פינה, ומתזזת על פני כל הגליל במכירת תרופות והבאת פרנסה. בהחלט אשת חיל. הספר הזה מתקדם הלאה מתקופת העליה הראשונה. השנה היא 1912, נוניה סילס שהיא ביתה הצעירה של פאניה, מנישואיה השניים עם הצייר סשה זוסמן (יש הסבר בספר איך ולמה היא עדיין סילס) היא צעירה ילידת הארץ, בת גליל עצמאית חרוצה, עקשנית ומורדת כמו אמא שלה, מתאהבת בבחור, עוזבת את המשק והולכת ללמוד ולעבוד במוסד ייחודי הנקרא "חוות העלמות". בניגוד לנוניה סילס הבידיונית חוות העלמות זה מוסד אמיתי, חווה חקלאית על הכינרת שהקימה האגרונומית ד"ר חנה מייזל ואפשר לקרוא על קורותיו במקורות שונים, ולדוגמה בוויקיפדיה העברית, והיכרות איתו מהווה סיבה מספקת לקריאת הספר הזה.

אני ביקורתית, אמרנו כבר. שולמית לפיד מיטיבה לכתוב, וברוב המקרים (מלבד בכל הקשור לדת למשל) עשתה מחקר מקיף. ועל כן כל עמוד, או שני דפים מהווים סיפור קצר מתולדות ההתיישבות הציונית בארץ בתקופה שנקראה "העלייה השנייה" הדיונים, הוויכוחים, הזרמים השונים. המתחים בין הגשמה לחלוציות, בין תרומה לאומה ובין משפחה, בין גברים ונשים, בין פועלות רווקות לבעלות בית, בין עירוניים לכפריים ועוד, כל אלה נמצאים בספר. כך גם תיאור הדמויות האמיתיות והבידיוניות, הנופים והתקופה. עם זאת, הספר לא מצליח להתרומם כרומן. נוניה הולכת מכאן לשם, מתווכחת ורבה עם ההורים, מתאהבת פה ושם, מתיידדת שם ופה, וכל זה לא מחזיק מספיק מתח ולא יוצר מספיק עניין. כנראה שהיה חשוב ללפיד יותר האווירה והמסביב מהעלילה עצמה. כך שהספר גם נכנס לרשימת "ספרי המשך מאכזבים".

ספר טוב, אפילו טוב מאד, רק שמגיא אוני נהנתי יותר משום מה, וכל מי שאוהב לקרוא על בניין הארץ ייהנה לקורא את הספר הזה

ונתחיל בשאלה היישר מפי שושנה, המורה לספרות: יש פה מישהו שלא קרא את "גיא אוני"? אם כן, צאו מהכיתה, לכו לספריה ואל תחזרו לשיעור בלי לקרוא. ותביאו את אמא לאסיפת ההורים הבאה...
וברצינות, הרומן הנהדר של שולמית לפיד שיצא בשנת 1982 הפך כבר מזמן לספר חובה ישראלי (בדרך כלל חובה בבתי הספר, שם גם אני התוודעתי אליו לראשונה, אבל גם חובה לכל חובב ספרות באשר הוא). הוא מגולל את קורות הקמתה של ראש פינה, את אנשי העליה הראשונה ואת הלך הרוחות בארץ ישראל של סוף המאה ה-19. גיבורת הספר ההוא היא פאניה, בחורה חזקה ואמיצה שברחה עם כמה מבני משפחתה מהפוגרומים ברוסיה היישר אל הרעב והמחלות שבארץ ישראל, נישאה ליחיאל סילס והצליחה לזכות לאחר תלאות רבים בבית ואהבה.

הספר "חוות העלמות" מהווה את המשכו הישיר של אותו רומן. פאניה כבר התבגרה והזדקנה, בתה תמרה נשואה באושר והספר מתמקד בבת הצעירה, נוניה. זו גדלה להיות מרדנית ועקשנית לא פחות מאמה, והחליטה יום בהיר אחד לעזוב את הוריה בראש פינה ולעבור לחוות העלמות של חנה מייזל בכנרת.
חוות העלמות הזו (שהיתה קיימת באמת) נועדה להכשיר נערות צעירות לחיי אדמה ועבודה קשה, כדי שיוכלו ביום מן הימים להתקבל לאיזו מושבה בתור עובדות עבריות מן המניין. כמובן שכל העניין בעייתי- הן ממומנות ע"י איזה ארגון נשים אמריקאי שלא מבין דבר באידיאולוגיה ותנאי החיים בארץ, היבול לא מסביר פנים למרות עבודתן המאומצת, רוב האיכרים בסביבה מלגלגים על כוח העבודה הנשי וכו'. נוניה בכלל נתקלת בקשיים משל עצמה- אמה שמתנגדת לרעיון, אהובה שמופרד ממנה, תחושת הזרות בכנרת ודאגות נוספות. בדרך אנו פוגשים גם דמויות נוספות (למשל- יהודי אמריקאי שמאס בקריירת אגרוף ועולה ארצה, חברותיה של נוניה לחווה, תמרה ובעלה עזריאל, וגם כמה דמויות אמיתיות כמו חנה מייזל, אליעזר שוחט וא.ד. גורדון) ועוברים איתן את תלאות החיים במושבות הגליל שרק הוקמו.

בסך הכל הספר קריא, מהנה ונחמד. הוא לא קלאסי ולא סוחף כמו "גיא אוני", אין בו עלילה מגובשת או חזקה במיוחד, לא כל כך ברור מה הוא רוצה לספר לנו. זה מרגיש כאילו המספר מלווה את נוניה כשהיא הולכת מפה לשם, מציג לנו את חוויותיה האישיות מכל מיני דברים ולא מנסה להביא בסוף איזה מסר או משמעות. גם התהפוכות שקורות בחייה (המעבר לחווה, למשל, חוויית האהבה ועוד) מסופרות לנו כמו בדרך אגב, כמעט במקרה, תוך כדי שיחה עם מישהו או בלשון עבר (למשל, "מזה כמה שבועות נוניה מתווכחת עם הוריה בקשר לרעיון המעבר לחוות העלמות..."- כך אנו לומדים לראשונה על הרעיון הזה). זה לא שזה איום ונורא- בסך הכל יש פה לא מעט מהמאפיינים של גיא אוני, אותו רקע, התרחשויות דומות בערך, דמויות מעניינות. אלא שכל זה זורם רגוע, רגוע מדי. אין סערות, אין מתח, אין בלאגן, אפילו כששני שליש מהספר מלווים בתעלומת רצח. הכל מרגיש כמו רוח קלילה בשעת בין ערביים על הכנרת, ולא כמו סופת רעמים בראש פינה או פוגרומים ברוסיה.

שוחרי "גיא אוני" יהנו מללמוד מה עבר על הדמויות במהלך השנים, איך הן השתנו, מה יחסי המשפחה ביניהן וכו'. המשוגעים לסיפורי העליה הראשונה, בעיקר אלה שנהנים לפגוש בדרך אגב דמויות היסטוריות, יצאו מרוצים אף הם. כל השאר יעבירו כמה שעות או ימים בקריאה מהנה, חביבה, אבל יצאו ממנה בלי כלום.

בסך הכל לא מזיק. תנסו אם אין לכם שום דבר בוער יותר. למי שיש- אל תקפיצו את "חוות העלמות" לראש הרשימה.

מעניין להכיר את התלאות וחיי היום היום של ראשוני המתיישבים כאן בארץ. בימינו, כשהכל פשוט וזמין, קשה לנו לתפוס ממה בעצם הכל התחיל, ואיך נלחמו המתיישבים הראשונים בארץ באין סוף קשיים. מומלץ מאוד.

ספר מעניין.
קראתי אותו כספר המשך ל"גיא אוני", כתוב יפה, אך נהניתי יותר מ"גיא אוני".
מרתק לקרא על תקופת העליה הראשונה, דרך שולמית לפיד.
מומלץ.

חוות העלמות הוא ספר מייגע ,וכן,הוא הורס את הטעם הטוב מהספר גיא אוני. (פאניה סילס בספר "חוות העלמות" יוצאת באור לא כל כך חיובי..)

קראתי את גיא אוני ונהנתי מאוד.
את חוות העלמות לא קראתי אבל מהתקציר אני מבינה שמדובר בבת הזקונים של פאניה סילס - נוניה.
משהו לא ברור לי - בן הזקונים של פאניה היה נפתלי ולאחר מכן היא התאלמנה, מתי אם כן נולדה נוניה??? ואם נולדה אחר כך לאב אחר - היא לא יכלה להיקרא סילס.

לדעתי, זה בכלל לא על בניין הארץ- זאת אומרת, זה כן, אבל ממש לא עיקר הסיפור.
הספר מראה עד כמה נוניה מנסה להיות שונה מאמא שלה אבל היא עוברת את אותן תחנות בחיים כמוה. נכון, קצת פחות טוב מהראשון, אבל ל-4 כוכבים זה ראוי בהחלט.

ספר נחמד מאוד, למרות שהטעם הספרותי שלי אינו משתייך לאותו ג'אנר דווקא הופתעתי לטובה . אהבתי את הספר וגיליתי דרכו הרבה פרטים חדשים שלא ידעתי!