פתגם עתיק קובע:"אשה בונה אשה הורסת". לאחר קריאת ספרה הנפלא של רינה פרנק מיטרני "ג'ירפה לא עפה" אני רוצה להציע פתגם אחר חדש ועדכני. אשה כותבת אשה קוראת=שתי נשים (לפחות) מאושרות. הספר זורם,קריא,מעניין. קחו לכם שישי אחד או שבת אחת או סתם יום של חול ו ת ה נ ו. מומלץ לקרוא גם את "כל בית צריך מרפסת" של אותה הסופרת.

אני קוראת המון, ישנם המון ספרים ישנם הרבה ספרים טובים
ישנם כמה ספרים מצויינים וישנו "אות מאבשלום". בשתי שפות עברית כתוב הספר המדהים הזה. עברית של לפני 100 שנה ועברית של היום. הסופרת הכניסה אותי לתוך עולם הסטורי המתואר בשפה מבריקה וגרמה לי לא לרצות לסיים לקרוא את הספר. ספר חובה לאוהבי המילה העברית הכתובה ולמי שמעניינת אותו ההסטוריה של לפני קום המדינה. יישר כח לסופרת.

שיר הלל לזיקנה, שיר הלל לחיים,יופי של ספר דק קטן מרתק ומדהים.

כשהתחלתי לקרוא את הספר היתה לי תחושה שאני קוראת כתבה בעיתון יומי. אז זהו שטעיתי ובגדול.
העלילה המתפתחת מילאה אותי גאווה אמיתית על היותי אשה יהודיה ישראלית.
4 גיבורות יהודיות מופלאות המשנות סידרי עולם.
זה ממש לא מה שכתוב על העטיפה האחורית של הספר אך זוהי מהותו האמיתית.