ביקורת ספרותית על הבלקני הזועם מאת ניקוס ניקולאידיס
ספר בסדר

---

ספר לאנרכיסטים בנשמתם...
איך הגעתי לספר הזה ? בדרך אחוות רוכבי האופנוע...אז זהו, שהאופנוע (מצ'לס ישן) הוא בעיקר כלי שבא "לצייר" או לאפיין את גיבור הספר, צובע את השונות שלו מהסביבה, את המרד שלו בשגרה, בבורגנות, בעולם כולו. סופג את כעסיו ותסכוליו ומביע אותם בטורים רועמים, כשעצם הנהיגה הפרועה היא ערוץ תקשורת נוסף עם העולם "המזויין" ו"המקומבן" שבו הוא חי להרגשתו.
הספר מתמקד בפאניס היווני, גיבור ממורמר וכועס הנלחם באגרופיו ובפיו ובהתנהלותו היומיומית במשפחתו, סביבתו, מקום עבודתו. ובתרזה, שתהיה אהובתו. אבל באותה מידה אפשר להעתיק את הסיפור למקום דומה אחר, של שכונות עוני ובורות ושלטון לא יציב , למקום של אנשים שרוצים גורל אחר.
שפע הקללות, המכות והכעס הותירו אותי קצת מותשת...קשה לחיות עם פאניס. אמנם סוף הספר נותן פתח לאופטימיות, אבל החיים מורכבים קצת יותר מרכיבה משותפת עם אהובתך אל האופק....

» ביקורות נוספות של לולה
» ביקורות נוספות על הבלקני הזועם