אחח איזה ספר מעצבן ודמויות עוד יותר מעצבנות.
השאלתי מהספריה רק בגלל הציון הגבוה כאן באתר והתבדיתי מאוד.
הדבר הטוב היחיד שאני יכולה להגיד הוא שהסיפור החזיק אותי סקרנית לראות מה יהיה בסוף...

------ מפה והלאה יהיו ספויילרים ------


לא אהבתי שום דמות בספר, ממש אף אחד וזה נדיר. אפילו לא את הדמות הראשית של ליבי.
הגברים בספר כולם דושים לגמרי. שחר ותמיר מתנשאים, שתלטנים, חסרי התחשבות ובטוחים שהשמש זורחת להם מהטוסיק.
שחר, בעלה מחליט שהוא עובר לכרמיאל בגלל עבודה וימות העולם היא חייבת לבוא אחריו כמו אשה קטנה וטובה, כמה חוסר התחשבות.. ואמא שלו המתערבת גם הרגיזה אותי. באיזו זכות היא דוחפת את האף ביניהם ואומרת לכלתה מה לעשות.
ליבי ממש לא סגורה על עצמה. מצד אחד רוצה קריירה ולא מתאים לה כרגע ילדים, טוענת בפני כל המשכנעים שזו בחירה שלה לגמרי, ומצד שני כשכולם מפעילים עליה לחץ היא נכנעת. אין עמוד שדרה בכלל. והדרך שבה נכנעה לשחר ונכנסה להיריון זה הרגיש לי מזעזע (כמעט כמו אונס), לא מעניין את בעלה בכלל הרצון או חוסר הרצון שלה בילד העיקר להזריע.
גם כל ה"חברות" שלה הנשמות הטובות, במקום לתמוך בה ובהחלטות שלה, עסוקות רק בביקורת ושיפוטיות כלפיה על כל צעד שהיא עושה. איזה מין חברות אומרות לאשה כל הזמן לוותר לגבר שלה על כל דבר שהוא עושה או רוצה? למה היא צריכה לבטל את עצמה כל הזמן?
הכתיבה מאוד בוסרית, רואים שזה ספר ראשון של הסופרת אבל אם התוכן היה טוב יותר זה לא היה כל כך נורא כשלעצמו.

התלהבתי כרגיל מהכישרון כתיבה הסוחף של גלית אלדר.
מרוב שהספר מיוחד באמת, לא יכולתי שלא לקחת אותו איתי לחו"ל, בכל הזדמנות שהייתה לי, הייתי קוראת כמה עמודים, יש לציין שבטיסה לא השתעממתי כלל.

בסיפור יש המון רגעים של אושר ושמחה, במקביל גם עצב, אכזבה וייאוש.

גיבורת הספר היא בחורה נשואה, מצליחה מאוד בקריירה שלה, החיים שלה רגועים וטובים, עד שיום אחד מופיע במפתיע חברה לשעבר, הם היו אמורים להינשא ואז הוא נעלם.
אחרי שנים רבות שהוא נעלם מחייה ללא שום הסבר, היא מוצאת את עצמה חוזרת לעבר, מנסה לדעת מה קרה לו, מדוע הוא ברח, היא סקרנית ופגועה, מחליטה לברר איתו את העניין.

הסיפור מרגש מאוד, מותח ומסקרן, מראה שלא הכל בחיים הולך כפי שרוצים, לדעת לקבל ולהסתדר עם הקיים, עדיף לא לחפור יותר מידיי בעבר, מה שהיה נשאר בלב ובזיכרון, צריך להמשיך הלאה ולזרום עם החיים.

שם הספר "כבר לא שם" אומר המון.
ממליצה בחום, אהבתי מאוד.

ליבי בת 28 נשואה לשחר,ועובדת בחברת הייטק.
יום אחד המזכירה שלה קובעת לה פגישה, וכשהיא נכנסת לפגישה ליבי פוגשת ממולא את חברה אשר נפרד ממנה,לפני שיש שנים מבלי לתת לה הסבר.
מאותה פגישה ליבי נהפכת להיות חסרת שקט,ומחליטה שמאוד חשוב לה לסגור מעגל,ומחליטה לברר מה גרם לפרידה שלהם.
ספר מגניב וממש מומלץ מחיי היו יום שלנו.
הסופרת גלית אלדר מצליחה להפתיע אותי לטובה שוב.
קראתי לה לפני חודש ספר בשם סדקים,יש לציין שהיא כותבת בצורה נהדרת וחוספת סיפורים מיצאותיים ומהחיים.
אהבתי מאוד את ספריה לכן אני ממליצה בחום.

זוג צעיר – נשוי פלוס ילדה – בת שנתיים. סוף שנות השמונים. אני אחרי סיום לימודי ב"ווינגייט", כבר עובדת – שנה שלישית – במרכז גדול למחול ותנועה בהוד השרון. כבר באים לחוגים שאני מעבירה בזכותי. מעריכים אותי. מתגמלים אותי. אני עושה מה שרציתי באמת – ללמד מחול והתעמלות. האיש לי – מסיים בית ספר להנדסאים בהצטיינות. מאותר על ידי חברת הייטק. מציעים לו חוזה שאי אפשר לסרב לו. אבל אליה וקוץ בה. צריך לעזוב את אזור השרון ולעבור לחיפה, תוך שבועיים עד חודש.

תזזית. האם זו הזדמנות חיינו. לוותר על מקום העבודה שלי. להעביר את בתנו מהגן הכפרי המשפחתי בו היא היתה. מה לעשות? אנחנו מחליטים לעבור על פי מוטו שיהיה מונח לרגליי כל חיי – הזדמנות שנקרית על דרכי אני לא מפספסת. משכירים את הבית הנהדר שלנו בכפר. שוכרים דירה בקומה שלישית, בלי מעלית. מחפשים, נואשות, גן לילדה שלנו. הגנים שאנחנו רואים מחמיצים את לבנו. עוברים. מסדרת את החפצים בבית ובכל בוקר שהאיש שלי יוצא לעבודה, במונית שמחכה לו מתחת לבית, אני מחפשת עבודה. הדחיפות למציאת עבודה עולה כאשר אני מגלה, שאני בהריון. וכך בכל בוקר כשהשכנה, קומה מתחתי, מבשלת במטבח, אני מבלה בשירותים, מקיאה את מה שעדיין לא אכלתי.

זאת התקופה שעוברת על ליבי גיבורת הספר "כבר לא שם". התלבטויות חיים על צומת שמזדמן לכל אחד מאתנו. כל כך אהבתי את הסרט "דלתות מסתובבות" שמדבר על החלטות בכל רגע נתון. על פי הסרט, עכשיו מגיע ספוילר, לא חשוב מה תהיינה ההחלטות שלך הסוף תמיד יוביל אותך לאותה נקודה. וליבי מתלבטת ומתחבטת, קשה לה להגיע להחלטות הגורליות. אבל, כפי שאמרתי, החיים גדולים ממנה, והרבה החלטות מתקבלות בגלל גלגולי החיים ולאו דווקא בגלל החלטות מושכלות שלה. ועל זה סבתא שלי אמרה לבתי אתמול – רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא שתקום. וליבי ממשיכה כי היא עדיין צריכה גם לסגור כמה פינות לא סגורות שצצות מעברה.

בפרספקטיבה של שלושים שנה מאז. ההחלטה לעבור לחיפה הייתה אחד ההחלטות הטובות יותר שקבלנו. הן מבחינה כלכלית ומקצועית והן מבחינה אישית, משפחתית וזוגית. הבת שלנו התקבלה לגן הילדים, שליד החברה של האיש לי. אני קיבלתי עבודה מגוונת ומעניינת בחינוך המשלים ברחבי חיפה. ילדתי באפריל, יצאתי לחופשת לידה וחזרתי לעבוד בבית ספר "שפרינצק" תחת הניהול של דליה גנון. אישיות חינוכית מהדרגה הגבוהה ביותר שהכרתי עד אז ומאז. וכל השאר היסטוריה. נבדק ונאמר שאת רוב ההחלטות שלנו, אחרי ששקללנו את כל הנתונים והפכנו לכאן ולכאן, בסופו של דבר אנחנו מקבלים מהבטן, מהרגש.

ספר מצויין.
הסופרת בכתיבתה היפה, גרמה לי להרגיש חלק מחייה של גיבורת הסיפור - ליבי, חוויתי יחד איתה את תחושותיה כרעייה, כחברה, כעובדת ומפתחת קריירה, כבת וכ"ו.
ספר מקסים וסוחף, מומלץ בחום.

ספר מצויין.זנחתי ספר שהתחלתי לטובתו,גמעתי אותו בשקיקה ביום אחד.סיפור סוחף,לא היה רגע משעמם.
מצטערת שנגמר אבל נותרו שני ספרים של הסופרת לקרוא.מומלץ בחום.

ספר מצויין. קליל, יפה וכתוב נהדר.
סיימתי אותו ביום אחד.
ליבי נשואה ועובדת בחברת הייטק. פגישת עבודה מפגישה אותה עם חבר שנפרד ממנה לפני שנים.
ליבי חסרת המנוחה מחליטה לברר מה גרם לפרידה.
מכאן ואילך הרומן סוחף, מרגש ומלא הפתעות.
מאוד נהנתי מקריאתו.
ממליצה בחום.

ספר מושלם! אולי שנה שלא קראתי ספר מהתחלה ועד הסוף והספר הזה פשוט סחף אותי והזכיר לי כמה כייף לקרוא ספר כשהוא באמת טוב. חבל שאין לה יותר ספרים.

הכותרת - ספר טוב.
מבחינת כתיבה ומבנה - הוא כתוב ובנוי כמו כל רומן ישראלי ממוצע.
מבחינת עלילה - הוא על הגבול הסיפור מהחיים-טלנובלה זולה. המהפכים וההתפתחויות הם טיפה מעבר לגבול הטעם הטוב.
אבל מבחינת תובנות, אני יכולה להעיד באופן אישי - שהספר הזה העניק לי המון. במרכזו שני קונפליקטים עיקריים - הקונפליקט שבין העבר והזכרונות המתוקים לבין המציאות, והקונפליקט הנצחי של האישה בין קריירה לחיי משפחה בריאים.
אני למדתי ממנו המון על איזונים בחיים ועל החובה לעשות ויתורים כואבים, למען משהו שעוקף רק במילימטר משהו אחר בסולם סדרי העדיפויות שלנו.

סצינות הסקס היו מרובות מדי, לעוסות ומאוסות.
כל סופר צריך לזכור - סקס מוכר, אבל כשהוא מופיע בכל שני עמודים ומתואר כ"דבר עצום שלא היה כמוהו" זה כבר הופך למאוס, לא מרגש ובעיקר לא אמין.

בסה"כ, ממליצה לקרוא :) .