ביקורת ספרותית על מאת
ספר מעולה

---

אלמנטרי. ספר פורץ גבולות. נותן השראה.

ווטסון ידידי, יפה עשית בכתיבת חקירותי ותעלומות הפשע הנוראות.

קק"ק
קו קלוקס קלן


""אל תירדם. חייך עלולים להיות תלויים בערנותך. והכן את האקדח למקרה שנזדקק לו. אני אשב בצד המיטה, ואתה תשב בכיסא הזה."
הוצאתי את אקדחי והנחתי אותו בפינת השולחן.
הולמס הביא איתו מקל הליכה ארוך ודק, ועתה הניחו על המיטה לצדו. לידו הניח קופסת גפרורים ובדל נר. אחר כך כיבה את הנר ואנו נותרנו בחשיכה.
כיד אוכל אי פעם לשכוח את ההמתנה הנוראה באישון ליל? לא שמעתי כל צליל, אפילו לא קול נשימה, ועם זאת ידעתי שרעי יושב פקוח עיניים במרחק קצר ממני באותו מצב של מתח עצבני שבו נתון הייתי אני. התריסים לא הניחו אפילו לקרן אור קטנה לחדור, ואנו המתנו בעלטה מוחלטת. מבחוץ עלתה מדי פעם קריאתה של ציפור לילה, ופעם נשמעה ליד חלוננו יללה חתולית ארוכה וממשוכת, שהבהירה לנו כי הצ'יטה אכן מסתובבת חופשי. במרחק רב יכולנו לשמוע את צלילו העמוקים של שעון הכפר , שצלצל בקול עז מדי רבע שעה. כמה ארוכים דמו בעיני אותם רבעי שעה! השעה שתים עשרה חלפה, ואחר כך גם השעות אחת שתיים ושלוש, ועדיין ישבנו ממתינים בדממה לאשר עתיד להתרחש.
לפתע נראה למעלה, בפתח אוורור, ברח אור קצר, ואחר כך נעלם כלעומת שהופיע, אך בעקבותיו פשט ריח עז של נפט בוער ושל מתכת לוהטת. מישהו בחדר הסמוך הדליק פנס שניתן להסתיר את אורו. שמעתי צלילים חרישיים של תנועה, ואחר כך שבה והשתררה דממה, אף כי הריח הלך והתחזק. ישבתי כמחצית השעה ואוזני כרויות. ואז, לפתע, ניתן היה לשמוע צליל נוסף – קול רך ומרגיע, כמו סילון קטן של אדים שפורץ בהתמדה מקומקום. בו ברגע ששמענו זאת זינק הולמס מהמיטה, הצית גפרור וחבט במקלו בפראות בחבל הפעמון.
"אתה רואה אותו, ווטסון?"הצטווח " אתה רואה אותו?"
אבל אני לא ראיתי דבר. ברגע שבו הציט הולמס את הגפרור שמעתי שריקה נמוכה וברורה, אך ההבזק הפתאומי שהבזיק מול עיני העייפות לא אפשר לי לראות במה חבט ידידי בפראות כו רבה. אולם יכולתי לראות כי חיוורון מוות פשט בפניו והבעת אימה ותיעוב ניבטה מהם.
הוא חדל להכות, ועתה היה נועץ את מבטו מעלה, בפתח האוורור. לפתע פילחה את הדממת הלילה הזעקה הנוראה ביותר ששמעתי אי פעם בחיי. היא עלתה וגאתה, הולכת ומתחזקת-זעקה צרודה של כאב, פחד ואס הנמסכים יחדיו לצווחה מחרידה. אומרים למטה בכפר, ואפילו במעון הכומר המרוחק, הקימה זעקה זו את הישנים ממטותיהם; היא לפתה את ליבנו בלפיתה של קרח, וכך ניצבנו כשאני בוהה בהולמס, והוא בוהה בי, עד שהדיה האחרונים של הזעקה גוועו בדממה אשר מתוכה פרצו."

זה היה מתוך הרפתקת הרצועה המנוקדת, עמוד 166-177


הטקס של בני מסגרייב:

" של מי היה זה?

של זה שאיננו.

מי יזכה בו?

זה שיבוא במקומו.

היכן עמד השמש?

מעל לעץ האלון.

היכן היה הצל?

מתחת לעץ הבוציקה.

כיצד צועדים איליו?

צפונה, עשרה צעדים ועוד עשרה. מזרחה, חמישה ועוד חמישה. דרומה, שניים ועוד שניים. מערבה, אחד ועוד אחד, ואחר כך למטה.

מה ניתן תמורתו?

את כל אשר ברשותנו.

מדוע ניתן זאת?

למען הנאמנות. "

שרלוק בולמס הניח לפנינו את הפתק בשלמותו:

אם תבוא בשעה שתים עשרה פחות רבע
אל השער המזרחי של הבית יתברר לך
דבר שמאוד יפתיע אותך ויכול גם אולי
להיות לעזר לך וכמובל גם לאנני מורסין
אבל אל תספר לאיש דבר על העניין.

עמוד 368 אחוזת רייגייט





אלמנטרי.
אבל אל תספרו לאיש על העניין.

» ביקורות נוספות של שרלוק הולמס
» ביקורות נוספות על