געגועי להמינגוויי.
גילוי נאות: הינני זכר ללא רקע ספרותי כלשהו.
לא ממש אהבתי את הספר הזה, וכל הסיפורים בו (פרט לאחרון) פשוט חלפו מעלי, והרגשתי שמשהו שם מבוזבז. יש שם איזה שהוא פוטנציאל לסיפור טוב והסופרת נותנת לך להציץ במשהו העשוי להיות מעניין, אבל איכשהוא מתפספס.
אני בגדול אוהב סיפורים קצרים, למשל של אתגר קרת או המינגוויי. למעשה כשאני חושב על זה – אני אוהב סיפורים קצרים של סופרים. זה לא שאת כל הסיפורים של המינגוויי הבנתי לבוריים, אבל יש הבדל משמעותי מהמקרה הנוכחי. ומבדיקה שעשיתי עם נשים שכן אהבו את הספר, התברר שלא פספסתי שום דבר, אם כבר אז להיפך. זה פשוט כל הדיבורים האלה על רגשות ומחשבות של נשים, כנראה זה משהו מובנה...
אני לא טוען חלילה, שאל להן לנשים לכתוב ספרים, רק אולי לא סיפורים קצרים, או אם כבר כתבו – אז לכתוב על העטיפה בכתב שנראה לעין בלתי מזוינת: מומלץ לשימוש נשים בלבד.
סתם, גם אנשים ספרותיים במיוחד יכולים להנות.
אם כבר נתקלתם בספר – אז תקראו את הסיפור האחרון – לדעתי הוא מצוין, והוא גם הסיפור הארוך ביותר בספר, כך שאולי יש משהו בטענה שלי.
ד.א. הצצתי בדירוג של הספר כאן בסימניה, ופרט לצדיק אחד בסדום – כל המדרגי 5 כוכבים הן מדרגות. וגם בקרב ה4 כוכבים יש רוב מוחץ למין היפה.
3.5 כוכבים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
