הביקורת נכתבה ביום שבת, 7 באוגוסט, 2010
ע"י shoshan
ע"י shoshan
מרגרט אטווד. אל פני המים. אתנחתא כנרת. 1999
בשפה יפהפייה ומלאת תיאורי טבע ראשוני שהוד קדומים מפעם בה, מתארת אטווד את "הנסיגה" של הגיבורה, [אשה צעירה ומרוקנת מאנרגיה] אל עבר מיתולוגי שבו יש התחלות בעלות כוח של בני אנוש, בעלי חיים ומים [וילד מת?] ובעיקר הורים מתבודדים שבודדו את ילדיהם מן החברה. בואה/שיבתה של הבת אל מקום גידולה מרחיק אותה מן הרציונאליות העירונית בורגנית [בעיקרה אמריקאית] אך מחזיר אותה ומקרבה אל מחוזות הזמן והמרחב שבם למדה להישרד כאדם המכיר היטב את הטבע והחיים הפשוטים, מכריחי התושייה. מה תעשה הגיבורה לאחר שנכנסה אל תוך חלק מחידות חייה? האם פתרה אותן לבסוף? לקרוא שוב. מקסים וחידתי. (לדעתי מרגרט אטווד מועמדת ל נובל בשל הספר הזה)
שושן
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
