במילה אחת: וואו! במשפט אחד: ספר מרגש, מסעיר ומרטיט את הלב!

מסתבר שמאחורי הקלילות הכיפית, ואחרי המון עמודים (שנקראים כהרף עין בזכות הסגנון הקולח), מסתתרת אמירה בהחלט רצינית. הסופרת יודעת איך להתייחס לסוגיות לא פשוטות וממש לא מקסימות..אבל, וזה חשוב: נראה שמדובר בכתיבה לא מתיימרת וגם עם יש קטעים טיפה יותר כבדים הקלילות והכיפיות נשמרות עד לסוף הטוב (אופס..). בקיצור: איזה ספר מקסים!

איזה ספר מתוק! ללקק את האצבעות!

אין מילים לתאר כמה הספר מרגש, מקסים, נוגע ללב...כמה אנושיות יש בסיפור הזה! כמה עומק, חמלה, תבונה...נראה כאילו באמת רק כלב יכול לכתוב בצורה כזאת.

כנראה שאשר קרביץ יודע לכתוב רק ספרים כאלה: מיוחדים ומקסימים! איזה יופי של ספר ואיזה סוף מפתיע. ואני לא מתכוונת לסוף המפתיע הרגיל של ספרי בלש. לא, כאן זו אופרה אחרת לגמרי...בקיצור, אחרי קלמן קימרלינג ואחרי הכלב היהודי, מה שנותר לי לומר הוא רק: סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ': HERE I COME!

ספר מקסים, קליל אבל לא שטחי. מומלץ בהחלט כמרענן הרשמי של הקיץ!

אמרו את זה קודם לפני...וגם כאן. ספר מיוחד, קסום, שעל אף שאינו מושלם(יש קטעים מטרחנים - מישהו אמר חופר?)הוא מענג ועורר אצלי רצון להמשיך לקרוא עוד ועוד, עד הסוף. אבל - זהירות ספוילר!**************** - אל תגידו שלא אמרתי..אם טרם קראתם זה הזמן לפרוש *************************** למה, לעזאזל, הסוף חייב להיות כזה מבאס?

בתור מי שקראה את "מטבח משפחתי" ו"סוכריות מהשמים" ומפגינה בקיאות, ועניין(!), בביוגרפיה של חמולת בן-יהודה על שלוחותיה,"קיטש" היה מבחינתי עוד ספר של גיל חובב הנפלא, שאני פשוט רוצה לקרוא. כאשר שלפתי אותו השבוע ממדף הספריה, ולמרות תיאור הכריכה שמזהיר: כאן ידובר על גסיסה ומוות! ועוד מהסוג האמיתי, שלא ניתן להתנחם אח"כ במחשבה שזהו רק סיפור.., כן למרות זאת..למרות זאת, דבר לא הכין אותי לסיטואציה שבה אני נוסעת ברכבת (במחצית הראשונה של הדרך בכלל עומדת, כי למה שיהיה מקום - אבל זה כבר נושא לספר אחר לגמרי), ומרגישה איך עם כל משפט שנקרא הלב שלי מתחיל לכאוב ורק מייחלת לרגע שאגיע לחוף מבטחים (=תחנת חוף הכרמל..:))ואוכל לפרוץ בבכי שהלך והתנחל אצלי במהלך הקריאה.
גיל חובב מצליח לתאר בצורה כל כך פלאסטית את תהליך הגסיסה של אמו מצד אחד ואת החוויה הפרטית והמשפחתית של הקרובים לחולה. התיאור הזה מדויק, וחסר רחמים ואין בו שום הרפיה ושום נחמה (אולי בסוף, ממש בקטנה), ועדיין הסיפור מרתק וראוי לקריאה.
כבד לכם? כך הרגשתי בדיוק במהלך הקריאה וגם אחריה..ואגב, כל כך הסתקרנתי לדעת איך נראתה גיבורת הספר, האם דרורה בן אב"י, שתוארה בספר כמי שהייתה יפהפיה לפני שהסרטן השתלח בה, אך לא מצאתי בגוגל אפילו תמונה אחת שלה.

את "מה שגור הגורילה צריך" קראתי לפני 20 שנה, או יותר (בעצם, ברור שיותר...). הנ"ל הוא ספר כל כך מיוחד, וממש ספר התבגרות קלאסי (כתבתי עליו ביקורת נפרדת). כשקראתי את הספר הזה, היו הרבה דברים שכאילו היו לי מוכרים, אז כנראה שיש קשר בין הספרים. מה שבטוח, השמות ממש חוזרים על עצמם...ספר חמוד, שונה, קליל...לא החטא ועונשו אבל מומלץ לסוגו ("סוגו" הוא ספרים קלילים להעביר נסיעה. רצוי, לא כשאתם הנהג..)